בחרתי הפעם לענות על הסוגיות הקשורות לימין ושמאל – ליד הדומיננטית והמשנית. על פי איזו יד מאבחנים? מדוע הקווים כה שונים מיד ליד? האם יש חשיבות להיותו של אדם שמאלי או ימני?

אני מציעה לשמור מאמר זה ולחזור אליו בהקשר לכל נושא שיועלה בהמשך. ובכל פעם תתאפשר הבנה טובה יותר.

משמעות כל יד וההבדלים שבסימנים בין יד ליד הם הדברים המשמעותיים לי ביותר באיבחון. כדי לחוש עד כמה שונה היחס בין הידיים כדאי לצפות בעצמנו במהלך יום תמים ובהבדלים שבפעילות בין הידיים. אני זוכרת שבחוג התעמלות בילדותי, המורה כינתה את היד השמאלית "הנסיכה" וציינה שעליה אנחנו שומרים ומגינים בעוד שהיד הימנית היא זו שמבצעת את הדברים וזו ששומרת עלינו. ובאמת, היד הדומיננטית היא המבצעת, היא זו שעושה אך נראה שהיא גם זו שמחליטה. כאשר נתבקשתי, פעם, להרים קלפי טארות ביד שמאל ששתי למשימה. אך בעודי מרימה אותם שמתי לב כי ידי הימנית אוחזת בשמאלית ולמעשה שולטת בפעולה.

איבחון כף-היד נעשה על-פי שתי הידיים, כאשר כל אחת מהן מבטאת חלקים אחרים של אישיות האדם. רוב מלאכת האיבחון, עד להבחנות הדקות ביותר, היא זיהוי מערכות יחסים ששררו בין הדמויות שעיצבו את אישיותנו בגיל הרך והאופן שבו הן הופנמו, בצירוף מערכות היחסים שאנו יוצרים בחיינו הבוגרים. מערכות יחסים אלו נלמדות מתוך השוואה בין שתי הידיים.

התפתחות הצדדים

בהיותו ברחם, תופש התינוק את עצמו ואת העולם כאחד. מבחינתו, כל רצון שלו, כל דבר שקורה לו, קורה בעולם כולו. בתודעתו לא קיימת הבדלה בינו לבין השאר: אין הפכים, אין אני ואתה, אין חוץ ופנים, ואין גבולות. תודעה כזו היא נפלאה ומושלמת, אך אינה בת קיום במציאות שעל-פני האדמה. הרחם, המקום שממנו בא התינוק, הוא הסימביוזה המופלאה. שם מאפשרים לו המים העוטפים אותו את תחושת האחדות. ברחם לא קיימת תחושת חוץ, או תחושת הגבולות.

היציאה מהרחם מקבילה ליציאה מהאחדות האלוהית, מגן-העדן, מהמצב שבו התינוק הוא נשמה אחת עם העולם, עם אלוהים, הוא השלם המוחלט. התינוק מחובר אל האם, המייצגת את המהות שממנה הוא בא: האחדות. מבחינת התינוק, האם היא כל עולמו והיא שממשיכה לקיים בו את תחושת האחדות.

מרגע הלידה, חשוף התינוק לגירויים שונים, המלמדים אותו את ההפרדה – תחושת מגע, או אולי דווקא חוסר במגע, גירויים שונים מהסביבה, לטוב ולרע, יוצרים בו את הידיעה שהוא אינו שרוי עוד במצב זה של אחדות, אלא בעולם מפורד. בתוכו פנימה ממשיך להתקיים מצב האחדות, אך במיפגש עם החוץ הוא מתחיל להפריד בין דברים. כל תחושה של אי-נוחות, רעב ואפילו שמחה הוא מצב שמחדד בתוכו את התחושה של החוץ.

הדמות שממשיכה, על-פי המודל התיאורטי, לעטוף אותו ולקיים בו את תחושת האחדות הזו היא האם. המאורעות בחייו, כמו רעב, תחושת אי-נוחות, כאב, מגע עם דברים לא רכים – כל אלו מחזקים את תחושת הפירוד. למרות שהאב יכול גם הוא לעטוף את התינוק, אין הוא מתקשר למצב המאוחד, לעבר של הילד, למקום שממנו הוא בא. האב הוא שני לאם ולכן נתפש כשייך לחוץ ולמופרד – לגבולות. התחושות והרגשות שמתרחשים בנפשו של הילד ממשיכים להיות מקושרים אל האחדות. לעומתם, כל תנועה כלפי חוץ, כל התייחסות אל דברים חיצוניים, ממשיכים את ההפרדה ואת הגבולות. התגובות וההתנהגויות שייכות אל החוץ.

האנרגיה ששוכנת בתוך הילד נעה במעגלים, בתוך כדי חיפוש אחר המקום הפנימי ביותר, המאוחד. היא אוצרת בתוכה את כל האפשרויות ואת הפוטנציאל להיות כל דבר. לעומת זאת התנועה כלפי החוץ דורשת תגובה ספציפית, זאת מעין התרחבות החוצה, הנעה כלפי משהו, בכיוון מוגדר ולכן זו תנועה קווית. התנועה החוצה יוצרת את הצורך לארגן לתבנית ספציפית את האפשרויות הבלתי-מוגבלות שנמצאות בפנים. התגובה החוצה מתגבשת מאוחר יותר אל הצורך בקשר עם הסביבה, ומכאן באה הנחיצות לשפה. הדיבור קשור ביכולת לתת תבנית ספציפית למה שבפנים, והוא דרוש כתגובה לחוץ. לכן מתקשר הדיבור אל האב.

הקשר עם האם מתקיים, פעמים רבות, ללא מילים, כאשר האם עונה לצרכי התינוק מבלי שיצטרך לדבר, דבר שמגביר בו את תחושת האיחוד איתה ואת הקשר שלה אל עולמו הפנימי. האם מתקשרת לכל מה שעדיין בגדר פוטנציאל, למה שטרם קיבל צורה, כגון, רגשות ותחושות. דברים שבפנים יוצרים תנועה מעגלית, היא התנועה שמתחברת אל האם. האם, בהכלתה את הילד, מאפשרת לו את הפאסיביות, בעוד שכלפי האב נדרשת תגובה ואקטיביות. האב מתקשר אל היכולת של התינוק להיות בעל עוצמה, לשאוף קדימה, להיות קווי וגברי. התינוק מזהה כוח זה בעצמו ומשליך אותו על אביו. הוא מצפה מאביו שיהיה כזה, בעוד שמאימו מצפה התינוק שתהיה רכה, סופגת, מקבלת, מעגלית ונשית.

שתי התנועות, הקווית והמעגלית, קיימות בתינוק והוא משווה אותן עם דמויות ההורים. האם והאב הם, כל אחד, אדם שלם בעל תכונות מגוונות גם קוויות וגם מעגליות. ההורים אינם תואמים, ואף אינם צריכים להיות תואמים, לתנועות שקיימות בתינוק. מתוך ההשוואה בין התנועות הפנימיות ובין הדמויות החיצוניות, התינוק מגבש את האיכויות.

האיכות הנשית מעניקה לתינוק את פוטנציאל האחדות ואת האפשרות להיות הכול, ואילו האיכות הגברית מעניקה סדר לדברים ובוחרת מהמכלול את מה שראוי להוציא החוצה. שתי האיכויות חייבות זו את זו וכך כל פעולה משלבת את שתיהן. אין פעולה שהיא רק באמצעות איכות אחת. אם ניקח לדוגמה פעולה של הפנמה: ההפנמה היא מעגלית אבל הסדר בדברים שדרוש להפנמה הוא קווי. האיכות הגברית מביאה פנימה דברים חדשים, אשר שוב נכנסים אל הצד ה"מעגלי".

האיכות הקווית מתגבשת מתוך ההשוואה בין התנועה הקווית לבין דמות האב החיצונית ותשתקף ביד הדומיננטית ואילו האיכות המעגלית מייצגת את ההשוואה בין האם לבין התנועה המעגלית ותוצאות ההשוואה נראות ביד המשנית.

יד ימין ויד שמאל

מוחו של בן אנוש מופרד על-ידי קו אמצע, שני הצדדים זהים אך פועלים בכיוונים הפוכים. אלה הן ההֶמִיסְפֵרות. כל המיספרה משפיעה על כשמונים אחוזים מהתיפקודים של הצד המצטלב לה בגוף. ההמיספרה הדומיננטית במוח מתייחסת לאיכות הקווית, ולהמיספרה המשנית נייחס את האיכות המעגלית. להלן טבלה המתארת באופן סכמתי את המאפיינים של כל המיספרה:

המיספרה דומיננטית המיספרה משנית
קוויתמעגליתתנועת האיכות
אבאאימאהורה
פירוד (מתקיים לאחר יציאה מהרחם)אחדות (מתקיים ברחם)מצב תודעתי
במציאות (קריירה, בילדות – בבית-ספר)בעולם הפנימי (משפחה, זוגיות)סביבת הביטוי של ה"אני"
מוגדר ופרטניאמורפי איפיון
עתידהווהעברזמן
תנועה שמופנית החוצהתנועה מתכנסתכיוון התנועה
זכריתנשיתאיכות
אקטיבי, נתינהפאסיבי, קבלהאופי התגובה
יישום תכונות נבחרותפוטנציאל לממש כל תכונהמימוש כשרים
מוטוריקה עדינהמוטוריקה גסהמיומנות
חלוקה זו קשורה לחלוקה הפיזית של הגוף לימין ולשמאל. על-פי טבלה זו נשייך את המופעים בידיים לנושאים השונים. לדוגמה: קווים, סימנים וגבעות שמופיעים ביד המשנית קשורים לדרך ההתנהגות ביחסים האינטימיים, לאופן הסובייקטיבי שבו אדם רואה את עצמו, להתרחשויות בתוכו פנימה, לפוטנציאל שיש לו, וכמובן שגם ליחסו לאימו. כשאנו מתארים לאדם את מה שקורה ביד המשנית הוא בדרך-כלל מרגיש ש"כך הייתי" מכיוון שצד זה, בתחושה, הוא המקום שממנו הוא בא ולכן שם מיוצג העבר. כאשר נראה את אותם סימנים ביד הדומיננטית, נשייך אותם לקשר עם האב, ומתוך כך לקשר עם הסביבה הפחות מוכרת, למימוש קריירה ולהתנהגות אובייקטיבית. היד הדומיננטית באה לידי מימוש בהווה ומכאן שיש הרגשה גבוהה יותר של הזדהות אישית עם היד הזו. אך למעשה שתי הידיים נמצאות בכל רגע נתון, שתי הידיים מתממשות, שתיהן מגשימות.

מודל התפתחות הצדדים הוא תיאורטי, ובדרך-כלל, במציאות, לא מתקיימת מערכת יחסים תקינה בין שני הצדדים, לא בין האיכויות הפנימיות ולא במודל החיצוני – ההורים. ההפרדה בין הצדדים בפנים וההבחנה בין אלה שבפנים לאלה שבחוץ משפיעה על כל תפישת העולם והקשרים עם הסביבה. בכל יד נוכל לראות, על-פי הסימנים השונים, באיזו מידה נעשתה הפרדה בין האיכות שבה לבין ההורה שייצג אותה. בין הציפיות של הילד, על-פי המודל הנתון, לבין המציאות, שתמיד תהיה רחוקה ממודל זה.

ילד שאחד מהוריו חסר, ימצא לעצמו דמות אחרת כדי להפנים את האיכות החסרה, למשל סבתא או דודה, ועל אותה דמות הוא ישליך את הצד החסר, ואת אותם ההקשרים שלו. הוא לא יבחר דמות לפי מינה או אפיונה כמעגלית או כקווית, אלא על-פי יכולת ההכלה שלה, ועד כמה היא נותנת תחושה של בית (מה שיחבר אותה לצד המשני), או מציבה גבולות (מה שיחבר אותה לצד הדומיננטי). לעיתים, כאשר האב עוסק בגידול הילד ונמצא בבית, יכול להיווצר היפוך תפקידים כך שהאב מתחבר לצד המשני, אך מצב זה נדיר ביותר, וייתכן כי הוא קורה רק כאשר היתה לילד נטייה להיות שמאלי.

יד דומיננטית ויד משנית

המיספרה דומיננטיתהמיספרה משנית
אבא - צד זיכריאמא - צד נשי
חיצוניפנימי
אקטיביפאסיבי
קווימעגלי
נתינהקבלה
מימושפוטנציאל
על-פי חלוקה זו נבין את מה שנראה בידיים כהשלכה של הקשר עם ההורה מאותו צד, וכמו כן השלכה של כל אחד מהרבדים האחרים שבחלוקה. חלוקה זו קשורה בגוף לחלוקה הפיזית לימין ושמאל.

על-פי אותה טבלה נשייך את הנראה בידיים לנושאים השונים. אצל מי שמוגדרים ימניים ההמיספרה הדומיננטית נמצאת בצד השמאלי, ידם הימנית היא זו המבצעת את הפעילויות המוטוריות העדינות ובכלל נמצאת יותר בשימוש. בה נוכל להתחקות אחר דמות האב שהופנמה, תבניות התנהגות הבאות לידי ביטוי בקרירה ועם הסביבה הרחוקה. ואילו קווים, סימנים וגבעות הנראים ביד שמאל יהיו קשורים לדרך ההתנהגות ביחסים האינטימיים, איך אדם רואה את עצמו בצורה סובייקטיבית, מה מתרחש בתוכו פנימה, מהו הפוטנציאל שיש לו, וכמובן מה יחסו לאמו.

נוכל לראות בכל יד, על פי הסימנים השונים, באיזו מידה נעשתה הפרדה בין האנרגיה שבה לבין ההורה שייצג אותה. נוכל גם לראות כיצד נעשתה ההתמודדות בין הציפיות של הילד, על-פי המודל הנתון, לבין המציאות, שבדרך-כלל רחוקה ממודל זה.

ימניים ושמאליים

ראוי לציין שהיד המשנית אמורה להיות אחראית לפעילויות הגסות יותר, ואילו הדומיננטית לפעילויות הקשורות במוטוריקה עדינה. אם אדם זורק בידו המשנית, או בועט באמצעות רגלו המשנית, אין פירוש הדבר שהוא חסר-דומיננטיות, ההפך הוא הנכון: אדם זה משתמש בכל אחד מהצדדים בדרך הנכונה.

כיצד קוראים בידיהם של שמאליים?

עקרונית, באותו אופן – אבל הפוך. משמע, יד שמאל תתאר את היחסים עם האב, החיים המקצועיים, השלכה של בן-הזוג וכדומה. עם זאת, מניסיוני לא הכול זהה בין הימניים לשמאליים. רוב המכשירים, הכלים והפעולות שאנו מבצעים ביום-יום בנויים כך שנשתמש ביד הימנית. לכן בפועל אדם שמאלי מפעיל יותר את שתי ידיו מאדם ימני. מובן שהמוח מקבל את השדר ומתרגם אותו לכל הרמות. אצל הימני נשאר העולם הפנימי פאסיבי. מכאן, שהוא מניח לו להיות כמות שהוא. אך אצל השמאלי היד המשנית לא מתנהגת כרגיל: היא פעילה ונדרשות ממנה דקויות רבות. בהשלכה לנפש – העולם הפנימי נדרש לדקדוק ולדיוק ולמעשה מחקה את הצד הדומיננטי. זו הסיבה שבקרב חלק מהשמאליים נראית הזדהות רבה עם האיכות הקווית ומתגלה התנגדות לכל מה שקשור בצד המעגלי. שמאליים אחרים יפעלו בקיצוניות בדרך ההפוכה – יבטאו במידה רבה את היצירה וההבעה הישירה (המקושרות לעולם הפנימי) ויתמרדו לנוכח כל פעילות מדויקת, חוקים ומסגרת (המקושרים לצד הקווי).

לכחמישה אחוזים מהאוכלוסייה אין יד דומיננטית – מצב כזה מתבטא בשתי ידיים כמעט זהות בכל הקריטריונים. אומנם, רוב האנשים אשר טוענים שאין להם יד דומיננטית הם אנשים שלמדו לתפעל את היד המשנית, אך בהתבוננות מקרוב נראה שהידיים לא זהות. כאשר באופן ממשי אין הבדלים בין הידיים, מצב כזה יכול לתאר הרמוניה, אך ברוב המקרים שאיבחנתי שתי ידיים דומות לא צפיתי באדם הרמוני, כי אם באדם שאף לא אחת מהאיכויות פעילה אצלו. במצב זה לידיים גוון מעין אפור, אטום, והוא מתאר, בדרך-כלל, אדם שאינו יכול לחוש בתוכו את ההבדלים בין האיכויות.

כיצד משתקפות מערכות היחסים מההשוואה?

ראינו מה שייך ליד אחת ומה לשנייה. למעשה, התמונה השלמה נוצרת מכל הפרטים ביחד: הקווים, הגבעות, המבנה ותחושת היד. כשלפנינו שתי הידיים יחד אנו רואים מערכת יחסים בין שתיהן. מערכת יחסים זו נמצאת בתוכנו והיא מכילה תכונות זוגיות. למשל, יד אחת חזקה מהשנייה, יד אחת אוהבת את השנייה - וכולי.

רוב האנשים אינם חשים את מערכת היחסים הזו. הם חווים את עצמם כאחד – למעשה, הם בוחרים באחת מהידיים ומזדהים אתה ואילו את היד השנייה הם חווים כ"האחר". משמע, הם "משליכים" אותה על האנשים שעמם יש להם יחסים.

בכל סוג של מערכות יחסים נבחרת "יד" אחרת להזדהות עמה –במערכת יחסים זוגית נבחר ברוב המקרים ביד המשנית ונשליך על בן זוגנו את הקורה ביד הדומיננטית. ביחסים מקצועיים נבחר ב"יד " הדומיננטית ו"נשליך" על העובדים אתנו (או המטופלים שלנו, או הממונים עלינו - וכדומה) את התכונות המתגלות אצלנו ביד המשנית.

אם למשל אני חווה את "כל האנשים" כחלשים ממני, ייתכן שאני חווה במערכת היחסים עם בן זוגי מצב שאני חלשה ממנו. אך אם אני רואה את "כל האנשים" כאטומים ובלתי מתחשבים, ייתכן שבזוגיות אני אטומה ובלתי מתחשבת - וכדומה.

באחד המקרים הגיעה אלי לאבחון בחורה, שבאה בהמלצת בעלה. במהלך האבחון אמרתי, על-פי הסימנים בידה הדומיננטית, שהיא חווה את בעלה כקנאי, אמוציונלי ורכושני כלפיה.היא הסתכלה עלי בתדהמה ושאלה אם ראיתי את ידיו. אמרתי שלא והסברתי לה, כי האמירה שלי לא בהכרח נכונה. ייתכן שהדברים שאני רואה אינם אלא הדרך שבה היא חווה אותו. כעבור שבוע הגיע אלי בעלה. בידיו ראיתי נטייה להתמסר רגשית ולבטא את רגשותיו אך בשום אופן לא קנאות או רכושנות...

כל פרט שנמצא שונה בשעה שנעשית השוואה בין שתי הידיים יכול לרמז רבות. ההבדלים אמורים להיבחן בהקשר של מערכת היחסים שבין פנים וחוץ, הנמצאת תדיר בתוכנו. כמו-כן ייבחנו ההבדלים בהקשר של מערכת היחסים שאותה אנו יוצרים עם בן הזוג, תיבחן מערכת היחסים שחווינו בין הורינו וייבחנו הקשרים שאנו יוצרים בחיים המקצועיים ובכלל.

כיצד מאבחנים על-פי שיטה זו?

הסברים אלה נראים מורכבים, ואכן הם מורכבים - כפי שהנפש שלנו מורכבת. אני מציעה לקורא לבחון בכל פעם סעיף אחד ולא לצפות להבין באחת את מכלול הרעיונות הללו. כדי לנסות ולהבהיר, אפרט יותר כיצד מאבחנים על-פי השיטה הזו:

דוגמה לכל הרבדים יחד:

ניקח לדוגמה אדם שבידו הדומיננטית תכונה המראה על אופי סגור ובידו המשנית תכונה המראה על אופי פתוח.

יד דומיננטיתיד משנית
אבאאימאאביו היה סגור יותר מאימו.
קשר עם אבאקשר עם אימאהתקשורת ומידת הפתיחות בקשר עם האב פחותות מהקשר עם האם.
חיצוניפנימיבתוך עצמו הוא חי בתחושה של פתיחות, אך כלפי חוץ הוא מפגין אופי סגור.
אקטיביפאסיביהוא מזוהה בקלות רבה יותר עם הסגירות שבו. זוהי התכונה האקטיבית.
הווהעברהוא חי בתחושה שפעם היה יותר פתוח ואילו בהווה הוא הולך ונסגר.
בן-זוגאניבמערכת היחסים הזוגית נוטל את תפקיד הדברן ונראה לו כי בן-זוגו סגור ממנו. ביחסים זוגיים מתהפכים עבר והווה. פירושו של דבר כי בקשרים אלה ככל שעובר הזמן הוא מרגיש שהוא יותר נפתח.
אני אנשים אחרים בקשרים המקצועיים ובכלל ביחסים שמחוץ למשפחה הוא מרגיש שאחרים פתוחים ממנו.
קריירהמשפחהבקריירה הוא מסתגר ואילו במשפחתו הוא חש יותר פתוח.

התיאוריה של ימין ושמאל אינה קלה להבנה והיא מעוררת שאלות רבות. לגבי עצמנו ולגבי מצבים שאינם תואמים את המודל שתיארתי (למשל במשפחות חד-הוריות, משפחות אומנות או משפחות שבהן שני ההורים מאותו מין) אני מציעה לקורא לנסות לבחון בידיו הוא מה הם ההבדלים הבולטים בין שתי הידיים ולנסות לפרש זאת. ככל שנוכל להבין כיצד פועלת התיאוריה במקרה הפרטי שלנו, כך נוכל לזהות ולפרש כיצד היא פועלת אצל אחרים, לרבות אצל אלה שהמודל המשפחתי שבו גדלו לא היה "רגיל".

כדי ליישם ניתוח יד הכולל את ההבנות בין ימין ושמאל אני מציעה לפעול כדלקמן: ראשית, לחבר בין כל אותם נתונים הזהים בשתי הידיים. כך נקבל תמונה של אישיות האדם היושב לפנינו. לאחר שציירנו את האופי של הנבדק נפנה לבחון את מערכת היחסים בתוכו, וממנה נלמד על הוריו - נבחן את כל הפרטים השונים בין הידיים, ננסה לצייר שתי דמויות נפרדות על-פי ההבדלים שבין הידיים (למשל, אם בימין ונוס גדולה יותר, נכתוב בצד האב נותן - ובצד האם נותנת פחות).

איבחון על-פי ימין ושמאל

הסברים אלה נראים מורכבים, ואכן הם מורכבים – כפי שהנפש שלנו מורכבת. אני מציעה לקורא לבחון בכל פעם סעיף אחד ולא לצפות להבין באחת את מכלול הרעיונות. עד כאן הסברתי מה שייך ליד אחת ומה לשנייה. למעשה, התמונה השלמה נוצרת מכל הפרטים ביחד: הקווים, הגבעות, המבנה ותחושת היד. כשלפנינו שתי הידיים יחד אנו רואים מערכת יחסים בין שתיהן. מערכת יחסים זו נמצאת בתוך כל אדם והיא כוללת השוואה ורגשות של כל צד כלפי השני. למשל, יד אחת חזקה מהשנייה, או יד אחת אוהבת את השנייה.

רוב האנשים אינם חשים את מערכת היחסים הזו. הם חווים את עצמם כאחד – למעשה, הם בוחרים באחת מהידיים ומזדהים איתה ואילו את היד השנייה הם חווים כ"האחר". משמע, הם "משליכים" אותה על האנשים שעימם יש להם יחסים. בכל סוג של מערכת יחסים נבחרת "יד" אחרת להזדהות עימה: במערכת יחסים זוגית נבחר ברוב המקרים ביד המשנית ונשליך על בן-זוגנו את ההתרחשות שמופיעה ביד הדומיננטית. ביחסים מקצועיים נבחר ב"יד" הדומיננטית ו"נשליך" על העובדים איתנו (הלקוחות שלנו או המטופלים שלנו, או הממונים עלינו) את התכונות שמתגלות בידינו המשנית. אם למשל אני חווה את "כל האנשים" כחלשים ממני, ייתכן שאני חווה שבן-זוגי חזק ממני. אך אם אני רואה ב"כל האנשים" אטומים ובלתי-מתחשבים, ייתכן שבזוגיות אני אטומה ובלתי-מתחשבת וכך הלאה.

כל פרט שנמצא נבדל בהשוואה בין שתי הידיים יכול לרמז רבות. ההבדלים ייבחנו בהקשר של מערכת היחסים שבין פנים לחוץ. בהקשר של מערכת היחסים שאנו יוצרים עם בן-הזוג, תיבחן חוויית מערכת היחסים בין הורינו וייבחנו הקשרים שאנו יוצרים בחיים המקצועיים ובכלל. אפשר לבחור בכל מדד להשוואה בין הידיים – עקמומיות האצבעות, תפיחות ורוחב הגבעות, ואפילו בהבדלים קלים ברוחב המבנה או בצורתו – ולמצות את המשמעויות שבו. כאשר נשווה בין הקווים שבידיים נפעל באותה דרך, אך כאן נפיק יותר מכל פרט ופרט. אני ממליצה לקורא להבין קודם את משמעותו של כל קו כפי שיתואר בפרקים הבאים ורק אחר-כך לחזור לכך.

הזוגיות מושפעת ממערכת היחסים בין ימין לשמאל. משתמע מכך שכאשר רוצים לעשות שינוי בזוגיות הוא לא מחייב את שיתוף הפעולה של שני בני-הזוג כיוון שכל הטענות כלפי בן-זוג הן שיקוף. התיאוריה של ימין ושמאל מעוררת שאלות רבות בנוגע לעצמנו ובנוגע למצבים שאינם תואמים את המודל שתארתי (למשל במשפחות חד-הוריות, משפחות אומנות, או משפחות שבהן שני ההורים מאותו מין). אני מציעה לקורא לנסות לבחון בידיו שלו מהם ההבדלים הבולטים בין שתי הידיים ולנסות לפרש אותם. ככל שנבין כיצד פועלת התיאוריה במקרה הפרטי שלנו, כך נטיב לזהות ולפרש כיצד היא פועלת אצל אחרים, לרבות בקרב אלה שהמודל המשפחתי שבו גדלו לא היה מסורתי.

כדי ליישם ניתוח יד שכולל את ההבנות בין ימין ושמאל אני מציעה לפעול כך: ראשית, לחבר בין כל הנתונים הזהים לשתי הידיים. כך נקבל תמונה על האישיות של האדם היושב לפנינו. לאחר שציירנו את האופי של הנבדק נפנה לבחון את מערכת היחסים בתוכו, וממנה נלמד על הוריו – נבחן את כל הפרטים הנבדלים בין הידיים. כך יש לנו שלוש דמויות – הנבדק, אימו ואביו. התכונות הזהות בשתי הידיים מתארות את האדם עצמו, התכונות המבדילות את שתי הידיים זו מזו מתארות את האב והאם (בהתאמה ליד הדומיננטית והמשנית) ונמצא למי משני ההורים הנבדק דומה יותר.

הקריטריונים שיסמנו את ההבדלים בין ההורים יאפשרו לנו גם לראות את מערכת היחסים שאדם זה יוצר. עם זאת, מובן שחלק מהסימנים מקבלים פרשנות מעט אחרת ולפעמים קריטריון מסוים יפורש בדרך מעט שלילית בנוגע להורים אך בהקשר לבן-הזוג יובן כחיובי.

חומר נוסף נמצא בספר "ימין שמאל ומה שביניהם" מאת אירית רושין.

מומלץ לקרוא גם את הספרים הבאים: "אהבה אלכימית" מאת יואב ברנזון

"אהבה כפיתיון" מאת פרופסור גיורא שוהם

"אומנות האהבה" מאת אריך פרום.