מיהם בעלי הידיים הגרמיות, מה מלמד עור גב היד, למה הדחקה רגשית גורמת להזעה ומה הקשר בין קילוף לשינויים בחיים.

יד נעדרת בשר - יד גרמית חשופת עצם - מעידה על אדם שחווה חוויות רגשיות בעוצמה חלשה. אדם שעצמותיו חשופות נוטה לשכלי-רציונלי כמנגנון הגנה, בהיעדר מנגנוני הגנה בסיסיים אחרים. מתוך כך עלולות להתפתח אצלו דרכי התנהגות שונות כמו שליטה עד כדי נוקשות, ומאידך פגיעות, חולשה ושבריריות. אדם זה אמנם יפתח רגישות – משמע ינסה לקלוט שדרים עדינים של סביבתו ויפתח את היכולת לחשוף את עולמו הפנימי, אך הוא לא יחווה את מלוא הרגש.

הוא יודע איזה רגש עליו להפעיל בכל עת, אבל הוא לא יחווה אותו כיוון שהפגיעות והחשש להרגיש מובילים לשכלתנות ולנתק מהחוויה. אדם זה מתקשה להכיל רגשית, קרי להיות בחוויה כלשהי, להגיב מתוכה מבלי להתערער, לפעול אך לא לאבד את שיקול הדעת.

בעל יד גרמית משתדל להיות פעיל ויעיל. כיוון שמסת השריר דלה הוא חסר-כוח פיזי, אך בשל שליטתו העצמית הוא בכל זאת פעיל ולכן נוצרים אצלו מצבים של חוסר אנרגיה. את החולשה לא תמיד ירגיש בגלל הנתק מגופו ומרגשותיו. חוסר היכולת להכיל את עולמו הרגשי גורם לכך שכאשר הוא יחווה רגש הוא יחוש כי הוא מאבד שליטה, מתערער, או קרוב להתמוטטות, לכן למרות שהוא משדר שליטה ועצמאות, יש בו מן השבריריות. המתבונן מהצד יבחין בשדר הקר האומר להתרחק, אך לצידו יחוש בצורך לעטוף את בעל היד ולתת לו הגנה.

למראית עין אדם זה הוא רציונלי, אינו מעורב רגשית בדעותיו ואינו נסחף בתגובותיו. הוא ישדר לסביבתו עצמאות. תיתכן גמישות ברמה החשיבתית, כלומר אין הזדהות רגשית עם הדעות ולכן ניתן לשקול אותן בענייניות.

אך למרות ההתמקדות בחשיבה והרציונליזציה של הרגשות, אין הוא מגיב תמיד בצורה הולמת. חשוב לי לציין כי אין סתירה בדבר ואף להפך – שכלתנות-היתר מובילה לכך שהחשיבה לא בהירה. לכאורה אפשר היה לחשוב כי ההתנתקות מהרגש תוביל לחשיבה צלולה, ואכן אדם זה מרשים בדיבורו הרהוט והברור, אך החשש מחוויה רגשית והנטייה עקב כך לריחוק וניתוק פנימי גורמים לו לקשיים בהתמודדות. בשל כך הוא מפתח מגננות שמתבטאות בהתכחשות לפרטים וסילוף מסוים של העובדות במטרה להימנע מהתמודדות עם מלוא משמעותן. הסילוף של העובדות נובע מאי-הקשבה לאותות המכוונים של הרגש.

יד מהודקת ורקמת העור

יד רזה אך לא גרמית במיוחד אני מכנה יד מהודקת. ביד מהודקת נרגיש עצם ומעט בשר מהודק עליה, כלומר זהו מעין שילוב של בשרנות נוקשה וגרמיות שמעיד על אדם בעל נטייה לפעולה ולדינאמיות, ליכולת חשיבה ומעט קור ונוקשות. גם בעל יד מהודקת לא תמיד מצטיין בכוח פיזי, אך עם זאת קיימת בו עוצמה והסביבה תחוש בנוכחותו.

העור בגוף מבטא את הגבול שבין האני לבין החוץ. על צידן האחד של העצמות מתוח העור המהווה את גב כף היד. זהו עור דק, הדומה לעור שעוטף את כל הגוף, אך שונה ממנו בעובי ובכיווני המרקם.
עור גב כף היד מורכב יותר ומושפע יותר משינויים. ניתן לראות זאת אצל אנשים בגיל המעבר, כאשר עור גופם עדיין יפה ומתוח אך על גב כף היד הוא כבר מקומט ומרובה כתמים.
על פני כף היד העור שונה לחלוטין, כמוהו יש רק בכף הרגל. בעוד שעור גב כף היד צמוד כמעט לגמרי לעצם, לאותו מבנה אישיות שהתגבש כבר בשנות העשרים לחייו של אדם, הרי שעור פני כף היד אינו צמוד לעצמות, אלא מולבש על שרירים רבים. העור נועד לעטוף את התוכן, משמע, את העצמי (העצמות) ואת הגשר שבינו לבין המציאות – התגובה הרגשית (השרירים).

חשוב להרגיש את העור ולתת ביטוי לתחושה העולה ממנו: עור עדין מעיד על עדינות, עור מחוספס על חספוס, עור מבריק שנראה כמו נייר צלופן מבטא את הצורך לעטוף דברים ולשדר לסביבה נחמדות גם אם הנחמדות אינה תואמת את התחושה הפנימית. עור העוטף באופן מדויק את השריר מגלה את האישיות אך שומר על גבולותיה.
העור משקף את מצב האדם לאותה עת: אם באזור מסוים העור נראה רפוי יותר, ניתן לשער שבתקופה אחרת היה האזור הזה מלא, וכעת התרוקן. מכאן שהחיוניות הידלדלה והאדם חסר-אנרגיות.

קילוף הוא שינוי

כאשר אזור ספציפי ביד התרוקן סביר כי באותו תחום נעשה שימוש שכילה את הכוחות. הגבעה "נגמרה", או "התייבשה". ההתרוקנות מובילה לעייפות, לחולשה, ולעתים אף לשחיקה של כוח הרצון. עור יבש מראה בדרך כלל על יובש כלשהו גם מבחינה נפשית.
הלחלוחית שבנקבוביות העור קשורה לזרימה החופשית של הרגשות. בדרך כלל יד שמקנה תחושה של יובש תמידי היא סימן לאדם שלא נותן לרגשות להפריע לו בשיקול הדעת.
להבדיל מבעל יד נוקשה, בעל היד היבשה אמנם מסוגל לדבר על רגשות, אבל בקור רוח.
יובש של קילוף הנראה על העור הוא סימן אחר לגמרי: הקילוף מצביע על כך שכרגע מתרחש שינוי כלשהו. אפשר לראות לפי המיקום באיזה תחום מתרחש השינוי.

יד שמזיעה ברגע מסוים מבטאת התרגשות רגעית. יד שמזיעה תמיד, ובעיקר אם זו הזעה קיצונית, מתארת בדרך כלל לחוויה ספציפית שאותה האדם אוצר בתוכו. ההבדל בין הדחקה כזו להדחקות אחרות הוא בכך שההדחקה אינה טבעית לאותו אדם אלא היא תגובה לחוויה ספציפית בלבד. רגשות אחרים אכן באים לידי ביטוי ולעתים אף יותר מאשר אצל אנשים אחרים. ניתן לתאר זאת כמצב שבו מקור מסוים של מים נחסם ומתוך כך באזורים אחרים יש הצפה של מים. כך גם ברגש - פגיעה מסוימת והדחקתה גורמת לחסימה, ורגשות אשר הופיעו לאחריה מציפים ובאים לידי ביטוי בצורה דרמטית.


* המאמר פורסם לראשונה ב - nrg, מדור "סגנון - ניו אייג'"

מתעניינים בכירולוגיה? רוצים להשאר מעודכנים? הרשמו כאן וקבלו עדכונים, מאמרים והמלצות למייל שלכם