זהו תיאור תרגיל במודעות דרך שיחה עם הגוף על פי שיטת Talking Body Parts. הסימפטומים הפיזיים היו דימומים חוזרים מהרחם שלא בזמן והסימפטומים הנפשיים היו תחושה כללית של גזילה, שאחרים לוקחים ממנה ללא רשות.
כלי הדם: אמורים להעביר לשאר האיברים את השמחה והידע של ה"קיסר". הקיסר הזה יש בו המון אבל גונבים לו ועושים לו והוא לא ממש משתלט על הענינים. יש שם מישהו מסויים שמנהל אותו או מחליש אותו בכך שהוא "גונב" לו אנרגיה, לוקח לו ויש דליפה. דליפה של רעיונות. דליפה של השמחה, דליפה של הנתינה שלו. החלק הזה מחליש את כל המערכת. אותו "עובד" שמחליש הוא רק חלק מהבעיה של הנזילה כי משהו בצינורות לא טוב, לא מחזיק.
הלב: אני נותן ונותן ונותן, אמנם יש בי שמחה אבל אני מרגיש מתוסכל שהנתינה שלי לא מגיעה אל כולם, שיש דליפה. אני מרגיש חלש ולא שולט בגלל זה בעניינים, אני לא אמור להתעסק בדברים כאלו, אני צריך להמשיך לייצר וקשה מאוד להמשיך לייצר ככה. אני מרגיש שלא נותנים לי לייצר ולכן יש בי עצב. כשאני רואה את ההידרדרות של הממלכה ואני מנוטרל, אני מרגיש חלש מול זה, ויורד מערכי ויכולותי. יש בי גם עצב על כך שכך הם פני הדברים. אני לא רוצה להאשים מישהו מסויים אבל זה מה שקורה.
שאר האיברים: אז מה אם אתה לא רוצה להאשים, תמצא דרך לטפל בזה, תמצא דרך לשנות כי כולנו נפגעים כי אתה לא לוקח את העניניים בידיים. אם אתה לא תקח את הענינים בידיים אנחנו נצטרך לקחת, להלחם בשחיטות, והכי קל לנו זה לעשות את זה על ידי שעיר לעזעזל, הכי קל זה לקחת את אותו מישהו שאצלו יש דליפה ולהוציא אותו מחוץ לחוק, לנדות אותו, לזרוק אותו החוצה.
הלב: איך אתם יכולים לחשוב ככה? הוא חלק ממכם.
האיברים: כן, אבל הוא פוגע במערכת, אולי תדבר איתו?
הרחם: אני יודעת שאני פוגעת במערכת, אני עצמי מרגישה חלשה, לא מצליחה לקחת את עצמי בידיים, מרגישה את הדליפה את הכבדות מרגיש פרוצה, שלוקחים ממני מרגישה שזה מחליש אותי, אני ממש לא מרגישה כמישהו שפוגע אלא כקורבן בעצמי, אולי קורבן לעצמי. ומה לגבי כל אלו שמעבירים את הדברים? אולי אצלם הבעיה? אני בכלל לא בכוונה רעה, אלא חלשה ומסכנה בעצמי לא מתכוונת לעשות רע, יודעת שאני פוגעת באחרים, יודעת שאני מחלישה את המערכת. אני קטנה ועלובה לעומת הקיסר. הקיסר מביט בי במבט טוב ורוצה בטובתי.
שניהם גרים יחד באותו בית: אין ממש אינטראקציה בניהם. הרחם הוא משרתת עלובה שצריכה לגנוב דברים ויודעת שהקיסר רואה ולא אומר לה כלום. אבל זה אף פעם לא נגמר, היא ממשיכה לגנוב והוא רואה איך הממלכה מידרדרת בגלל זה. הבית היה פעם ממלכה ועכשיו הוא הולך ומתרוקן מחפצי האומנות הולך ונהיה מוזנח והיא והוא יודעים את הסיבה.
הרחם: אני מעריכה אותך ויודעת שלמעשה אתה אמור לעצור אותי, להפסיק את הפגיעה, המתמשכת הזו בממלכה ומבינה שאיפה שהו זה מה שצריך לקרות אבל אני לא יכולה להפסיק לא יודעת דרך אחרת לשרוד. זו לא קליפטומניה ממש זה כאילו שאני מרגישה עלובה וככל שאני עלובה יותר דווקא בגלל זה המבט האצילי והמבין בעיניים שלך ככה אני נחלשת ואז גונבת שוב. שום דבר שאני גונבת לא ממלא אותי זה לא ממש נצבר זה לא הולך אלי אני לא יכולה להשתמש בזה כי מרגישה עלובה.
הלב: אני רוצה שאת תעצרי את עצמך לבד, אני מסתכל בך ורואה איך שאם אתן למצב להמשיך אדרדר גם את עצמי וגם את לא רוצה שזה מה שיקרה, נכון?
הרחם: נכון, אני לא רוצה, אבל המבט האצילי שלך גורם לי להתבלבל ולהרגיש יותר עלובה. אני רוצה ממך משהו אחר ולא יודעת מה, שלא ארגיש נשפטת אולי, תחושה של הבנה אבל בעצם זה בדיור המבט שלך – מבין חומל כאילו אתה מצפה ממני למשהו...
הלב: אני מצפה ממך.
הרחם: למה?
הלב: אני מחכה שתביני שלא אני שופט אותך אלא את עצמך, אני מחכה שתראי שאת יכולה לעצור, יכולה לצבור, כשתתני לעצמך את הכלים שלך כשתסכימי להסתכל פנימה ולמצוא כוחות משל עצמך
הרחם: אתה באמת מאמין שאני יכולה? לא אל תענה לי, לא רוצה לשמוע ובמילא לא אאמין. אני בעיה. אני דופקת את המערכת ואל תבלבל במוח שאני יכולה אחרת. אני רוצה להיות אחרת אני רוצה להיות פחות מוזנחת, אני רוצה לקבל ולא לקחת. מה אני מרגישה כלפיך? יראה, פחד, אהבה, קנאה. אני רוצה להיות המשרתת הנאמנה שלך.
הלב: אני רוצה לסמוך עליך, אני יודע שיש דברים שרק את יכולה לעשות והם דברים נפלאים, אני באמת מאמין בך, ולא אתן שיפטרו אותך. מה היית רוצה ממני בשביל לחזור ליכולות שלך?
אני רוצה להגיד כל מיני דברים כמו אהבה ותמיכה ותשומת לב אבל האמת שמרגישה שזה לא זה. זה האמון שלך שאני רוצה וכשאתה נותן לי אותו אני צריכה למצוא אותיבתוך עצמי, אני גם נשברת אל מולך, אני משתתחת על הרצפה, כורעת על ברכי ומבקשת סליחה על כל מה שגנבתי, מבקשת שתסכים לקבל את כל הדברים בחזרה מבקשת שתמחל לי ואשנה את דרכי. אני מרגישה את הרצון שלך שאקום ולא אתרפס, אבל אני זקוקה להתרפסות הזו, זקוקה להגיד כמה עלובה אני ולהשבר ולצעוק – עזור לי! לא בשביל שבאמת תעזור לי אלא בשביל שאכנע למשהו גדול ממני, בשביל שאודה באמת במי אני.
יועצת: וואו התהליך שהיה כאן היה מקסים וכנה ואמיתי ויפה שדיברתם אבל למרות שנורא קל לראות אחד כבריא ושני כחולה אני חושבת שיש מקום לוידוי גם מצד הקיסר. ואני רואה שהיא המשרתת נראית עכשיו כמו כוהנת גדולה, עם בגדים לבניםשעברה עכשיו תהליך חניכה ובגילגול אחר דווקא היא חנכה אותו.
אני מבקשת ממך, הקיסר, לדבר את עצמך.
הלב: אני קיסר שגם היה פעם ילד, גם הוא היה פעם גנב גם הוא מרגיש קרבן לפעמיםושוכח מי הוא ומה הם יכולותיו. אנחנו יחד במעגל הכובנים. אנחנו יחד באפשרויות החניכה אבל בגילגול הזה אני הקיסר ואני מרגיש שעכשיו אוכל להיות אני ואחזיר לעצמי את הערכה והכבוד שנלקחו ממני.
הרחם: אני המשרתת מודה עכשיו בגניבות שגנבתי מודה שהיה זה תהליך חניכה של שנינו. האם תקבל את כל מה שגנבתי בחזרה?
הלב: גם שאר האיברים צריכם לתת את אמונם בך ובי. הם צריכים לדעת שדברים לא ייגנבו יותר ושאת הכובנת תשמרי על טוהר המידות.
שאר האיברים: היה לנו קל להאשים ולמצוא שעיר לעזעזל, . אנחנו מבינים שעכשיו שאין כזה, נצטרך לא לקחת בעצמנו, לשמור כל אחד על עצמו על מקומו שלו, להעביר את המסרים והשמחה של הקיסר לכל אנשי הממלכה ולא לקחת מה שלא שלנו. היה לנו קל שזו הייתה רק היא. עכשיו נצטרך להודות ולהיות ישרים בעצמינו.
הלב: "הנני אשר הנני , אהיה אשר אהיה" גם אם זה לוקח יותר זמן שאנינו לא פועלים נגד אל א כל אחד רק מאפשר לאחר להיות הוא והוא עצמו הוא אז לכל אחד יש מקום והשמחה באמת עוברת מאחד לשני.
הרחם: אני הכוהנת הלבנה מרגישה שיש לי תהליך לעבור אבל תחילתו בווידוי אני גנבתי אני החלשתי והזנחתי את עצמי ואף אחד לא אשם לי אני הכוהנת הלבנה חוזרת לבגדים הנקיים שלי ורוצה להיות שותפה מלאה ותורמת בממלכה אני יודעת את עצמי ומוכנה להמשך תהליך בו לא אעשה דברים בגינה. מבקשת מחילה.
היועצת: האם תבואו להמשך תהליך האם אני יכולה להציע לכם מרחב פתוח של תקשורת כנה ואמיתית?
הרחם: כן, בהחלט.
הלב: יש לי רצון לשמור על המקום שלי המרוחק של קיסר. ומצד שני אני אוהב אותך, את הכוהנת, הייתי מאוהב בך פעם והערצתי אותך, אולי אפילו יותר מדיי, ובגלל זה החולשה שלי אלייך. כן אבוא להמשך תהליך.
האיברים: וכלי הדםאנחנו עוד קצת חוששים לפזר את הדברים בחזרה בממלכה חוששים שיגנבו אותם. מכל התהליך הזה למדנו כמה בקלות אפשר לגנוב ולכן רוצים להעביר דברים יותר מוצקים יותר כבדים ובורורים ושכל דבר יהיה מאוד ברור לאן הוא שייך זאת אומרת שהפתרון שלנו הוא מעשי, להיות ברורים וכמובן שעכשיו נדרש מאיתנו יותר טוהר ויש לנו גם קצת חששות מזה.
יועצת: האם תבואו להמשך תהליך?
איברים: בוודאי
יש עכשיו אווירה נעימה של אחרי שיתוף במעגל של כוהנים/מורים.
אתר המיועד לשיטת T.B.P - מידע נוסף, מסלול הכשרה, מטפלים בשיטה ועוד..