לפני חמש שנים הרגשתי צורך בשינוי, בקשתי הנחייה בדמות ויז'נים, הרגשתי רצון להתרחב, התלבטתי בין לימודיי תואר שני לבין לפתוח קורסים נוספים. השאלות עלו במשך תקופה שבה גם בקהילה שלי קרו דברים ועלתה בפני הצעה שאכנס לתפקיד מנהלת החינוך החברתי קהילתי בעין החורש.
הויז'ן שראיתי היה של כיכר זהב.... ברגע מסויים עלתה בי התובנה כי הזהב הוא התגלמות האור ברמה הפיזית. כמי שעסקה רבות באלכימיה (הפילוסופיה ההרמטית) הזהב מסמל את ההתכה של כל חלקי האני, מיזוג שיוצר משהו חדש....וכך נכנסתי לתפקיד חברתי, למרכז ה"ענינים" של הקהילה, לעבודה שמחייבת אותי להיות בקשר עם כל הקהילה, לחבוש כובעים שונים בכל פעם – לנהל מדריכים, להדריך הורים, לפגוש ילדים ברמה הפרטנית וברמת הקבוצה, להיות מנוהלת, לפעול על פי היררכיה ומבנה ארגוני שנקבע מראש ועוד....
מדי פעם, בתוך הכאוס שנוצר בחיי, נזכרתי בדימוי הזה, כיכר הזהב, נזכרתי בכך שהתפקיד הוא הדרך שלי ליישם את הכלים אותם פיתחתי בחדר הטיפולים בכדי לעזור לאחרים לייצר להם מציאות, ועכשיו הזמן שלי להשתמש באותם כלים, לגלות מתי הם מתאימים, ואיך ניתן להשתמש בהם תוך כדי העומס והאינטנסיביות של תפקיד שכזה שעוסק מרמת המזלג ועד רמת הערכים ונבכי הנפש... של הפרט ושל הקבוצה.