אלכימיה

פילוסופיה הרמטית

הפילוסופיה ההרמטית היא מקור העקרונות של הכירומנטיקה. "הרמטיזם" היא אסכולה של ידע איזוטרי, הנובע מהדמות המיתולוגית של הרמס טריסמגיסטוס, וחוכמתו נובעת מסופר האלים המצרי הקדמון - תות.

הרמטיזם הינו מעיין בלתי נדלה של בינה, ממנו יכול כל אחד לשתות ולפתח את האינטואיציה שלו. התורה ההרמטית טובה לכל עת, ללא מגבלות תקופה. כתביה, המכונים "הקורפוס ההרמטי", נכתבו בין המאה הראשונה לשלישית וקיבלו מעמד של כתבי קודש.

שלטון שלושת העולמות

לכל עולם יש שליטים השולטים על כל אחת משלוש המלכויות. העולם האינטלקטואלי נשלט ע"י המלאכים והרב-מלאכים. העולם השמימי נשלט ע"י הפלנטות ואילו עולם היסודות נשלט ע"י היסודות. בציור 2.2. קושר פלוד גם את עשרים ושתיים אותיות האלפאבית העברי עם כל אחד מהשליטים של שלושת העולמות, כפי שהספירלה של האור יורדת אל האדמה.

הקוסמוסלוגיה ההרמטית רואה את התבל כבנויה מארבע מלכויות נפרדות, בהתאם לארבעת היסודות: אש, אוויר, מים ואדמה. הקיום בנוי קודם כל ממלכות האור (אש) או אלוהים, וממנו נוצרים שלושת העולמות.

מהאור, נוצר העולם האינטלקטואלי (אוויר). אחריו, העולם השמימי (מים), יורד מהעולם האינטלקטואלי. אחרון, עולם היסודות (אדמה) שהוא תוצר של העולם השמימי. לכן, כל חומר נראה ככולל את האנרגיה שיצרה אותו. בפרקים הבאים תוסבר הסימבוליות של היסודות והפלנטות.

נוסף לכך, הוא מדגים את יחסי הגומלין של שלושת העולמות עם הסימבוליזם של עולם היסודות, הפלנטות, גלגל המזלות והאלכימיה.

הפילוסופיה ההרמטית רואה את היקום כשלושה עולמות נפרדים היוצאים מתוך מלכות האור. כשמדובר באדם, העולם האינטלקטואלי עונה לרוח, העולם השמימי לנשמה ועולם היסודות לגוף. תפיסת היקום המשולשת משתקפת בסמל של מרקורי , כמו שלוש הצורות המרכיבות אותו, כל אחת כראוי לה: צורת הסהר של הרוח, צורת העיגול של הנשמה וצורת הצלב של החומר. הסהר עונה לעולם האינטלקטואלי, העיגול לעולם השמימי והצלב לעולם היסודות.

סימבוליזם של היסודות

 סימבוליזם הינו חלק חשוב בכירומנטיקה, כיוון שהוא מספק את הכלים להפקת מידע מהיד. הדבר מאפשר להבין קשרים פנימיים ולפרש את הצורות. קריאה מוצלחת של היד נעוצה בטיפוח פרספקטיבה סימבולית. ככל שיוקדש יותר זמן לפיתוח רעיונות סימבוליים אלה, כן תושג הבנה עמוקה יותר ועשירה יותר בקריאת היד. פרק זה אמור לקדם את הפרספקטיבה הזו.

הנחה בסיסית של כירומנטיקה בנויה על הגוף המסמל את הנפש השוכנת בו, ושניהם משתקפים כאחד. דוגמה ליחסים אלה אפשר למצוא באופן

בו מועברת תמונה אל המסך: מתוך הנורה פנימה נזרק אור על התמונה ונושא אותה אל המסך. התמונה הנוצרת על המסך עונה לגוף, בעוד התמונה המקורית עונה לנפש הפנימית. בדיוק כמו שניתן להגדיר את התמונה במקור באמצעות תיאור התמונה שעל המסך, כך אפשר להגדיר אופיו של אדם ולרדת לנבכי נפשו באמצעות תיאור סמלי של היד.

לדמיון תפקיד חיוני בהבנת הסמלים, כיוון שבעת שמדמיינים את הסמלים הם קמים לתחיה והמשמעויות הרבות שלהם נעשות מובנות.

היסודות

 הקטגוריה הראשונה של הסמלים המשמשים בכירומנטיקה מכילה את האלמנטים הנראים כשולטים בעולם החומרי או בעולם היסודות. ראשית, ניתן בנקל לקלוט אותם בחושים, כיוון שהם קיימים סביבנו ככוחות בהם תלויים החיים.

יסוד האדמה עונה לTerra Firma- של הפלנטה, המספק את המבנה, המהות והקיום של העולם החומרי. זוהי הקרקע ממנה גדלים הצמחים, המספקים מזון לצורות חיים אחרות. הארץ מספקת את החומר ממנו מורכב גופנו.

האדמה מספקת את החומר ממנו נבנים בתים, התורמים לתחושת הביטחון החומרי שלנו.

יסוד המים עונה לנהרות, אגמים ואוקיינוסים המשקים את האדמה, מפרים אותה ומאפשרים לצמחים לגדול. זהו נוזל היקום בו נמצאים התהליכים הביוכימיים. באמצעות שתיית מים הופך הנוזל לדם, אשר קושר את כל התאים בגוף לאחד ומספק מזון יסודי וחומרי פסולת.

יסוד האוויר עונה לאטמוספירה, לרוחות ולעננים הסובבים אותנו. עם כל שאיפת חמצן-נותן-החיים נכנס הדם דרך הריאות. עם הפיזור לרקמות,

מתרחשת נשיפה המשחררת אנרגיה.

יסוד האש עונה לשמש ברקיע, המספקת חום ואור. באמצעות פוטוסינטזה מנוצלת אנרגיה שמקורה באור השמש ע"י צמחים. בסוף התהליך, משוחררת אנרגיה זו שנית מהמזון ע"י נשימת הרקמה. בגוף, קשורה האש לשרירים, בהם הופכת אנרגיה זו לפעולה, היוצרת חום - וחוזר חלילה.

ההשקפה ההרמטית מכירה ביסוד חמישי, ה'אתר', אשר מחייה את העולם החומרי או את עולם היסודות. יסוד זה הינו על-חומרי ובלתי קליט לאברי החושים.

האלכימאים מכנים אותו בשמות שונים, בין השאר  Aqua Vitae, שפירושו מעיין החיים, או מרקורי הפילוסופי. הם גם מכנים אותו Prima Materia שפירושו חומר ראשוני, שכן הוא המטריצה שממנה נולד עולם היסודות.

'אתר' מזוהה ככוח החיים בגוף. הסדר והמבנה של הגוף הפיזי מובדל ומוחזק ע"י כוח החיים האתרי. זרם כוח החיים דרך הגוף הינו בסיס החוויה הרגשית. לכל רגש התבנית שלו לזרימת אנרגיה. לדוגמה, באהבה הזרם הוא חלק ורוגע, ואילו בכעס, כוח החיים זורם בעוצמה ובסערה. אתר הוא בסיס החוויה המנטלית, משום שכל הרעיונות והדימויים במחשבה נוצרים מהמהות שלו. אנרגיה אתרית זורמת דרך מערכת העצבים, מוסרת מידע חושי ומתרגמת רעיונות לפעולה.

סימבוליזם פלנטרי

 שבע הפלנטות המסורתיות - סטורן, יופיטר, מארס, שמש, ונוס, מרקורי והירח - השולטות בעולם השמימי. הפלנטות הן כחלק בלתי נפרד עם היסודות, שעל כן הן מסוגלות להשפיע על העולם החומרי. ההשפעה מועברת באמצעות היסוד החמישי - האתר.

הפלנטות הטרנס-סטוריות, אורנוס, נפטון ופלוטו התגלו יחסית רק לאחרונה ולכן אינן כלולות ביחסים הפלנטריים. הסימבוליזם של פלנטות אלה יוסבר בפרק 5.

מרקורי   

סימן המרקורי הוא ייחודי מבין הסימנים האחרים של הפלנטות, מאחר שהוא מכיל בקרבו את כל שלוש הצורות הראשוניות המצויות בסימני הפלנטות; הסהר של הרוח, העיגול של הנשמה והצלב של החומר. כפי שמראה התרשים, הסהר עונה לעולם האינטלקטואלי, העיגול לעולם השמימי והצלב לעולם היסודות. הכוכב המשולש למעלה עונה למלכות האור. סימן המרקורי מקיף בהתאמה את כל שלושת העולמות; האינטלקטואלי, השמימי ועולם היסודות שנוצרו ממלכות האור. היסוד החמישי, האתר, שאותו מסמל מרקורי מוצג כמתפשט אל כל שלושת העולמות.

כפי שמראה התרשים, העולם האינטלקטואלי מקיף את השכל, היכן שנוצרים הרעיונות מתוך הרוח. העולם השמימי נוצר מתוך הנשמה והינו מקור הרצון והוא קשור גם לזרימת הרגשות דרך הלב. עולם היסודות של החומר עונה לגוף הפיזי ולתחושותיו.

הצלב של החומר ממוקם בסימן של מרקורי מתחת לעיגול והוא מתאר את התגלות ארבעת היסודות מתוך האתר. הסהר של הרוח, בצורתו הקעורה, שרוב פני השטח שלו מוסתרים, מראה את הקבלה של האתר להשראה היורדת מהעולם האינטלקטואלי. בדרך סימבולית זו מתואר כיצד נוצרים רעיונות בתודעה. האלכימאים ראו את הכספית, הנוזל הזורח, כמסמלת את היסוד החמישי, האתר. הם כינו את המתכת Hydrargyl, שפירושה המילולי "המים המתלכדים יחדיו", מונח שבא מהמלה היוונית הידרה שפירושה מים ומהמלה אג'ירו, שפירושה ללכד יחד. מונח זה מרמז לקבלת האתר כחודר את כל שלושת העולמות, ומלכד את כולם יחדיו.

ההסבר העכשווי של השם אומר, כי הוא נגזר מהידרו, שפירושו מים, וארג'ירוס שפירושו כסף, ומכאן הרעיון של "מי כסף". מאחר שכסף היה בשימוש ע"י האלכימאים כסמל לטבע המשתקף בירח, יש בכך ביטוי לתכונה אחרת של האתר - רגישותו לירח. הדבר יוסבר ביתר פירוט בקטע המדבר על הירח בפרק זה. קשרים סימבוליים אלה כה חזקים, עד כי השם מרקורי - כספית - למתכת זו, נגזר מהאל הרומי מרקוריוס, שליח האלים. בספרי הכימיה המודרנים, Hg שהוא קיצור לHydrargyl-, עדיין משמש סימן לכספית.

בגוף האדם מקושרת הכספית לכוח החיים האתרי. אנרגיה זו זורמת במיוחד דרך מערכת העצבים. הרפואה המודרנית מחלקת את מערכת העצבים לשני תפקודים עיקריים; התפקוד החושי והתפקוד המוטורי. התפקוד החושי מקבל את האימפולסים מהחושים ומעביר אותם למוח. התפקוד המוטורי מעביר אימפולסים מהמוח לשרירים אשר זזים ומשתפים פעולה עם הגוף.

ניתן לתאר את שתי הפונקציות הללו בדרך סימבולית ע"י סימן המרקורי. 

עיגול הנשמה שבסימן מרקורי מראה את יצירת כוח החיים בלב, צלב החומר מראה את כוח החיים מפעיל את הגוף, והסהר של הרוח מראה את הקבלה של כוח החיים להתרשמויות מהעולם הרוחני.

הפונקציה החושית שמערבת גירוי של איברי החושים (+), יוצרת את התחושות בלב (⊙ ), אשר מעוררות הבנה בשכל ( ︶ ). בניגוד

לתפקוד המוטורי המערב רעיונות שעולים מתוך השכל ( ︶ ), שואבים אנרגיה מאיזור הרצון ( ⊙ ), ומבוצעים בעולם הפיזי (+).

אסוציאציות סימבוליות למרקורי:

שכל, מחשבה, רעיון, אינטלקט, סיבה, השכל הישר, קונספציה, הבנה, קבלה, בילוש, דעת, עניין, אמונה, לימוד, מחקר, כתיבה, ספרים, ידיעות, שנינות, דרישה-סקרנות, תקשורת, שפה, דיבור, צחות דיבור, חידוד, רכילות, מסחר, מנהל, מוח, עצבים, ידיים, רפואה, חיוניות, כוח חיים, הילינג, ידע הרמטי, כשפים, מיומנות, המצאה, חיקוי, טריקים, העדר יושר, עדות שקר, יומרנות, שטחיוות, חוסר מנוחה, הפכפכות, שכחנות.

השמש (⊙ )

סימן השמש מורכב מעיגול המקיף נקודה. כדי להפיק את מלוא המשמעות הסמלית של כל אחת מהפלנטות, יוצג כל ציור פלנטרי מול ציור מרקורי. כיוון שציור מרקורי מגלם את שלושת העולמות, יש לראות כל פלנטה ביחס לשלושת עולמות אלה. צורת העיגול של סימן השמש מעמיד את סימן המרקורי בקו אחד עם הנשמה והוא ממוקם בעולם השמימי של הלב. בתורה ההרמטית מייצגת הנקודה את מקור האור או האלוהים (אש), אשר בכל התגלמות יורדת דרך העולם האינטלקטואלי של יסוד האוויר, אשר מקבל גוף רגשי (רכב שמימי) השוכן בתוך הלב, כמו הנשמה. כאן נשארת הנשמה עם הפוטנציאל לנאורות פנימית של האנושות.

שני הקטעים הבאים מספרו של אגריפס "הפילוסופיה של תורת הנסתר" - מצביעים על התפיסה ההרמטית של הנשמה וסודותיה, וירידתה אל תוך הגוף. לרוע המזל, התרגום מלטינית, שנעשה בשנת 1651, הוא מסובך.

"נשמת האדם היא יצירת אור אלוהי, שנוצרה על-פי צורת המלה "יהוה" שהיא סיבת הסיבות ודוגמא ראשונה ומהות האלוהים, ...כמו כן, נשמת האדם היא ישות אלוהית מסויימת, אנדיבידואלית ונוכחת במלואה בכל חלק של הגוף. לפיכך נשמת האדם, על-פי דעת האפלטוניסטים, מקורה באלוהים בלבד, והיא מקושרת באמצעים מתאימים לחלק הגשמי יותר, אשר בירידתו הוא מעורב קודם כל בגוף השמימי והאווירי המכונה בפיהם המרכבה השמימית של הנשמה, ובפי אחרים מרכבת הנשמה. באמצעות הגוף האמצעי הזה, בצו האל אשר שהוא מרכז העולם, מועברת הנשמה קודם כל אל תוך הנקודה האמצעית של הלב, שהוא מרכזו של גוף האדם, ומשם מתפזרת לכל החלקים והאברים של גופו.

בסימן המרקורי הנראה בציור 4.2 המעגל הוא המרכבה השמימית הריקה של הנשמה, בעוד נוכחותה של הנקודה בסימן השמש מראה את ירידת הנשמה ממלכות האור האלוהי אל תוך הלב. מתוך יחסי הגומלין של הנקודה

 עם המעגל, כאשר היא נראית כחלק מסימן המרקורי, נובע הרעיון של האור מהנשמה היוצר את הכוח החיוני של הגוף.

אסוציאציות סימבוליות לשמש:

נשמה, לב, אור, נאורות, ביאור, כוח, כריזמה, חוזק, אומץ, מלך, מושל, רוממות, פוטנציה, שליט, ממשלה, רשות, שלטון, פקודה, זהב, נאמנות, יצירתיות, מקוריות, שליטה, כבוד, מוניטין, תהילה מזל, הפרזה, גאווה, יהירות, שחצנות, הבל, אש, חום, אנרגיה, נרגנות, צירקולציה, זכרות, אב, עצלנות, אי-שקט.

הירח ( )

צורת הסהר של הסימן הירחי מעמיד אותו בשורה אחת בתוך ציור מרקורי עם הרוח החודרת לעולם האינטלקטואלי. מרגע שהשמש יוצרת את החיוניות הרוחנית, אשר אותה מסמל מרקורי, מזיז הירח את הרוח וגורם לה לגבור ולשקוע. באותו אופן שהירח מניע את מי האוקיינוס, כך הוא מניע את מי החיים.

לירח אין אור עצמי, במקום זאת הוא מחזיר את אור השמש. בדומה לזאת, גם לרוח כשלעצמה אין אור, אך היא מחזירה את אור הבריאה. הסהר הממוקם על ציור המרקורי כאשר פני השטח הקעורים שלו כלפי מעלה ונראה כחלק מהשקפת שלושת העולמות, מראה את הירח מקבל אור והשראה היורדת דרך העולם האינטלקטואלי. הדימוי מתקשר לירח, משום שכשם שהמים של הרוח נעים, כך נוצרות דמויות ע"י האתר בתגובה להתרשמויות מהעולם האינטלקטואלי.

העולם החזותי הדק הוא מלכות החלומות. בלילה, עם שקיעת השמש, מגלה אור הירח דמויות רכות ועדינות של העולם שמסביבינו. באופן דומה, תוך כדי שינה, בהעדר עירנות מודעת של הגוף (+) מוארת החשכה הפנימית של השינה ע"י דמויות מעולם החלומות (  ). תגובות רגשיות מושפעות בעוצמה ע"י הירח. כאשר מופיע הירח בלילה, האוויר קר והלחות מתעבה. כך מתואר הירח כבעל טבע קר ולח. לירח קשר מיוחד עם יסוד המים הקר והלח. המים מתארים באופן סימבולי חוויות רגשיות, ומאחר שהירח גורם לגאות ושפל, הוא משקף את תחום הביטוי האמוציונלי והנסיגה. במובן הסמלי מתאר הירח את זרימת כוח החיים דרך הגוף בתוך הדם ושאר נוזלי הגוף. זהו בסיס הפיזיולוגיה של ההומור. לירח השפעה אדירה על הסירקולציה ההומורית בכלל, ושולט על ההומור - לחות - עם ונוס בפרט. 

אסוציאציות סימבוליות של הירח:

קבילות, אינטואיציה, התראה, חזותיות, השלכה, רוח, דמיון, דימויים, חלומות, חזון, נפשי, פנטזיה, מיתוס, חזיונות, אשליה, סהרוריות, רגשות, דחפים, מצבי רוח, אווירה, רגישות, הקדשה, קדושה, עצבות, אם, נשיות, פריון, מטפלת, חובה, הגנה, רכות, מים, הומור, ליחה, נוזל, חלב, קצב, גלים, פעימה, מחזור, פקפוק, כסף, פסיביות, לילי, תת-הכרתי.

סטורן  

 סימן סטורן מורכב מצלב החומר שממוקם מעל הסהר של הרוח, מראה שהחומר נעלה מהרוח. כאשר מוקרן הסימן על גבי סימן מרקורי הפוך (מוגדר ע"י קו מרוסק) מתגלה משמעותו העמוקה.

הסהר מזכיר את סימן הירח עם הקשר שלו ליסוד המים (כפי שהוזכר בפרק האחרון על הירח). במקרה זה בא צלב החומר בין האור של הבריאה למים של הרוח (  ). ללא חום ואור מתחום הבריאה קופאים מי הרוח. תכונות הסטורן הן קר ויבש, ויש לו קשר עם יסוד האדמה.

חורף הוא הזמן בו שולט סטורן. במשך הלילה, בעת שחודר הכפור הראשון, חותך "מגל הקוצר" את הצמחייה ומשאיר את האדמה צחיחה.

החיוניות שבטבע נסוגה אל תוך הקרקע ומתרכזת בשורשים. צורות חיים קצרות מועד, החסרות את כוח האדמה שיגונן עליהן, גוועות.

בתוך הגוף קושר סטורן את המערכת השלדית המספקת מבנה ויסוד לרקמות.

בגוף החי, העצמות הינן רקמות דינמיות מאוד, והן נוצרות מחדש - ובה בעת נשברות. בתקופת הגבס, בהעדר כוח המשיכה (הנשלט גם הוא ע"י סטורן) על המערכת השלדית, נעשות העצמות יותר פריכות ונוטות להישבר. לאחר המוות, כאשר נעלמת החיוניות מהגוף, נרקבות הרקמות, אך העצמות מתקיימות (אדמה).

מתוך מיקומו בתוך סימן המרקורי ההפוך, מוקרן צלב החומר לתוך העולם האינטלקטואלי, או התחום השכלי. מכאן, שהפלנטה מתקשרת עם בניית חלומות לתוך מבנה מוצק, תאוריות, חוקים ומצעים - אשר במשך הזמן יכולים להתקבל באופן עיוור כדוגמות.

דחיסות הרעיונות אותם יוצר צלב החומר בעולם האינטלקטואלי חוסמת את האור מלהגיע לעולמות החומריים השמימיים. לעיתים נתפס הלב לפחד, והנשמה צוללת אל תוך אפלה. הסהר משאיר את עיגול הנשמה בלתי שלם (כפי שנראה בציור ע"י הקו המרוסק). חיוניות הגוף מדוכאת באופן עמוק, ומבילה למחלות כרוניות (Khronos ביוונית משמעו סטורן), מתחפרת בגוף ולבסוף גורמת למוות.

תכונות הקור והיובש של סטורן עומדות בשורה אחת עם ה'הומור המלנכולי', שתואר קודם לכן כמשקע של הדם. בהקשר לפיזיולוגיה המודרנית, ניתן להשוות זאת עם המכניזם של קרישת הדם. למרות שחיוני לחסום את מקור זרימת הדם מן הגוף, יצירת קרישים בלתי תקינה בכלי הדם מונעת מאברים חיוניים את הדם. הדבר עלול לגרום לאובדן תפקודו של האבר, ואף להביא למוות לדקות אחדות. במונחים מיתולוגיים סטורן הוא אל המוות.

אסוציאציות סימבלויות של סטורן:

ריכוז, התאיידות, חומר, חושך, משמעת, החלטה, מסלול, תוכנית, אחריות, הגבלה, פיקוח, שיטה, תהליך, שינון, התניה, הדחקה, איסור, מדע, חוק, הגיון, כללים, התמסדות, סבלנות, סבילות, בדידות, סודיות, פגימות, חומרנות, פחד, זהירות, הססנות, אנוכיות, חרם, זמן, בנייה, מבנה, כלא, פסימיות, דיכאון, מלנכוליה, צער, קרח, שלד, עור, שיניים, טחול, אדישות, קרירות, קהות, ריקבון, מוות.

יופיטר  

הסימן של יופיטר הפוך מזה של סטורן. כאן הסהר של הרוח ממוקם מעל לצלב של החומר ומראה את עליונות הרוח על החומר. הסהר העולה פועל כקולט את העולם האינטלקטואלי, מושך את השראתו למטה לתוך העולם החומרי או עולם היסודות. הסהר הירחי שמעל לצלב החומר מאפשר לאור הבריאה לחמם את המים של הרוח (האנושית).

תכונותיו של יופיטר הן חום ולחות ויש לו קירבה ליסוד האוויר. כאשר המים מתחממים, הם מתפשטים ומתאיידים. השפעתו של יופיטר גורמת גדילה והתפשטות.

בתוך גוף האדם, על-פי המסורת, שולט יופיטר על הריאות. עם כל נשימה מתרחב בית החזה, אוויר זורם אל תוך הריאות ומתפשט בדם. (סטורן שולט בנשמה). התעבות של אוויר חם ולח על גבי מראה או לוח זכוכית, המוחזק מול האף היא סימן של חיים. כאשר הגוף מת לא מתרחשת התעבות.

יופיטר שולט בהומור הסנגוויני, ההומור העיקרי של הדם, אשר מגלם את שלושת ההומורים האחרים. מושבו של ההומור הזה הוא בכבד - האבר הגדול ביותר בגוף - האחראי לתחזוקה של שיווי משקל של ההומורים בדם.

הפיזיולוגיה המודרנית מכירה בכך שתפקודו של הכבד משתקף במדוייק בתרכובת הביוכימית של הדם. יופיטר מבטיח שההומור הסנגוויני מורכב בהתאם לשלושת ההומורים שלו - כולרי, פלגמטי ומלנכולי - ובאופן זה הוא מקל על זרימתו של כוח החיים דרך הגוף, המשמר את הבריאות.

על-פי המיתולוגיה, יופיטר הוא אל השמים ומושל על כל אלי הפנתיאון. כאשר הוא זועם, הוא מטיל את מרותו על-ידי יריית חזיזים ורעמים.

מזג האוויר החם, הלח והמעיק בטרם סערת ברקים הוא סימן לזעמו של יופיטר. הברקים מטהרים את האוויר, מרפים את המתח ומחזירים את המזג לאטמוספירה.

בתקופה הרומית, נחשבו המקומות שבהם נפלו הרעמים לאתרים קדושים ובהם נבנו מקדשים ליופיטר. כך אפשר לראות כיצד מושך יופיטר את העולם הרוחני מטה, אל האדמה.

בהשוואה לסימן מרקורי, ממוקם צלב החומר באופן קבוע בעולם היסודות, עם הסהר הירחי, מושך למטה את המים של הרוח (האנושית). כאשר כוח החיים של הטבע מצוי בהרמוניה עם העולם החומרי, הוא גורם לצמיחה, התפשטות, הילינג ותולדה מחודשת.

פתיחות הנשמה לאינטואיציות מהעולם האינטלקטואלי מובילה להתפשטות של אידיאלים ושאיפות, הרחבת אופקים יוצרת התלהבות ואופטימיות, משום שהרצון מקבל השראה לקראת מטרות חדשות.

אסוציאציות סימבוליות של יופיטר

מתינות, צדק, משפט, יושר, אמביציה, ביטוי, יוזמה, מטרה, שאיפה, תקווה, משאלה, התפשטות, דת, נזירות, אמונה, אמון, נאמנות, רוחניות, נבואה, פילוסופיה, שחרור, אופטימיות, עליצות, תענוג, אלטרואיזם, נדיבות, צדקה, נדבנות, פריבילגיות, רחמים, חן, רחמנות, סלחנות, סובלנות, צניעות, ענווה, יהירות, גנדרנות, זללנות, בזבוז, התאיידות, ריאות, כבד, סנגוויני, רעם. 

ונוס  

 סימן הוונוס ביחס לשלושת העולמות מורכב מעיגול הנשמה שמחובר לצלב החומר. העיגול מגלם את כוח החיים הנוצר על-ידי השמש, כך שהסימן מתאר את המשיכה שיורדת מכוח החיים אל תוך עולם החומר או העולם החומרי. ונוס מסמלת את האם והיא מזוהה עם האנרגיה שיוצרת את הטבע, שמופיעה באביב.

על-פי המיתולוגיה ונוס היא אלת האהבה. הפריית הביצית בעקבות מעשה האהבה מביאה להתגלמות הנשמה בצורתה החומרית. אחרי תשעה חודשי הריון ברחם, הנשלט גם הוא על-ידי ונוס, בוקעת הנשמה מעולמה המימי כשהיא עטויה גוף גשמי חדש.

הפעולה הוונוסית, המשיכה למטה של כוח החיים אל תוך עולם החומר, לכודה בביטוי "התאהבות". בתוך סימן ונוס נראה כוח החיים כאילו הוא מוסט מתחום האור. מכאן, שוונוס היא קרה ולחה ויש לה קירבה ליסוד המים.

על-פי המסורת, שולטת ונוס יחד עם הירח בהומור הפלגמטי – החלק הפלזמטי של הדם. מקום מושבו של ההומר הפלגמטי הוא הריאות. הפרשות שונות, שבדרך-כלל מטפטפות מהפלזמה של הדם, כגון דמעות, זיעה ושתן, נשלטות על-ידי ונוס. הכליות, שמסננות את הדם ויוצרות את השתן ואת זרימת הדם בכל חלקי הגוף - הצירקולציה הוונוסית - מיוחסות על-פי המסורת לוונוס.

בהשוואה לסימן מרקורי, סימן ונוס חסר את הסהר בחלק העליון שלו. מכאן, שאהבתה של ונוס נעדרת דעה שנתקבלה מהעולם האינלקטואלי.

לעיתים קרובות מתוארת אהבת האדם כעיוורת, ולכן מתואר קופידון כיורה את חיצי האהבה כשעיניו קשורות.

בשל האהבה שמעלה את תחושת הערכיות, מיוחסת ונוס במיוחד לפריטים חומריים, אשר אותם מוקירים ואוהבים בשל יופיים. קשר האהבה מושך בני אדם זה לזה בהרמוניה ובשיתוף פעולה. אהבה בקרב המשפחה מספקת את הביטחון המזין את הילדים ומגביר את ההתפתחות האינדיבידואלית שלהם. כמו כן, מקלה האהבה על הביטחון החומרי של הבית.

ונוס שולטת במזון, שממנו עוברת האנרגיה לגוף. חומר המזון יוצר רקמות חדשות בגדילה ובהתחדשות.

הפילוסופיה היתה במקורה רדיפה אחר ונוס, מהיותה נגזרת מהמילים היווניות פילו, שמשמעו אהבה, וסופיה - אלילת החוכמה, כך שמילולית פירושה "אהבתה של סופיה". רעיון זה נראה לעין בדרך שקולפפר התייחס לפילוסופיה.

למען הדיוק, יש לקחת בחשבון שהפילוסופים הקדמונים האמינו בטבע וראו אותו עצמו בכל דרכיו, ולא מעבר לזאת. הם ידעו את שלבי הטבע שנראו בבירור בהפריה וביצירת האדם, היכן שהוא שומר על חוקיו והם קשורים בדרך הטבע הפשוטה בלבד. הם הגיעו לכך בשיא תקופת לימודיהם ותקוותיהם. הם הגיעו לדברים שאפילו החוכמה של האלכימאים המודרניים לא הגיעה.

אסוציאציות סימבוליות של ונוס

אהבה, התאהבות, תשוקה, זוהר, התקשרות, חיבה, איחוד, נישואין, ריגוש, רגש, שמחה, תענוג, שעשוע, חיזור, נועם, שלווה, מתיקות, רגיעה, חן, אדיבות, מזל, שיגשוג, כסף, מתנות, חושניות, תאוותנות, גילוי-עריות, בגידה, עצלנות, פילוסופיה, מוזיקה, הרמוניה, אומנות, יופי, חומר, מים, פלגמטיות, עורקים, כליות, לילי (לילה), מזון, זרע, נשיות, אימהות.

מרס 

סימן מרס חרג בתקופה האחרונה מצורתו הקודמת, שבו היה הצלב של החומר מורם מעל העיגול של הנשמה. כעת ניתן להכיר אותו בנקל, בהיותו הפוך מסימן ונוס.

צלב החומר הוא עתה מוגבה, ומראה את ההקרנה של ארבעת היסודות אל תוך העולם האינטלקטואלי. כוח החיים מהנשמה מכוון לתוך תחום האידיאות. עלייתו של כוח החיים מקרבת אותו יותר למלכות האור. מכאן תכונותיו של מרס, אשר הוא חם ויבש ויש לו קירבה ליסוד האש.

נוכחות הצלב בעולם האיטלקטואלי יוצרת מטרות קבועות ורעיונות. מיקוד כוח החיים לכיוון העולם האינטלקטואלי מעורר את כוח הרצון לחפש את המטרות הללו. על-פי המיתולוגיה מרס הוא אל המלחמה. תחת השפעתו של חוק מרס נכפים הרעיונות על אחרים. השימוש העכשווי של העוקץ במקום הצלב תופס באורח סמלי את החדות של כלי הנשק, סכינים, כידונים קלעים וכדומה, בעוד הקשר עם האש מסמל את האנרגיה הדוחפת לניצול ולהרס שהם גורמים. מרס מסמל כעס, ובהתאם לתנועה של הסימן, אנשים אמורים להתקומם בגלל כעס.

צלב החומר אינו מעוגן היטב בעולם היסודות, כמו בסימן ונוס. במקום זאת, מתארת ההקרנה שלו אל תוך העולם האינטלקטואלי את המהפכה הרציונלית של העולם החומרי. בהתחשב בתוצאותיה של המלחמה, מרס הוא סוכן רב עוצמה של שינוי. הידע של מרס נעדר השראה, במקום זאת מבוססים רעיונותיו על ניסיון מעשי ועל תצפיות ניסיוניות. הטבע של הידע המיסטי והאינטואיטיבי בדרך כלל נמנע בכוח רב, ומתקבע באורח דוגמטי.

השפעת החום והיובש של מרס מקשרת אותו להומור הכולרי או למרה הצהובה - החלק של האש בדם. ברפואה העכשווית קשור הדבר לתאי הדם האדומים. תאים אלה מובילים את החמצן מהריאות לרקמות ומאפשרים לתאים לשרוף את הסוכר מן הדם כדי ליצור אנרגיה. על-פי המסורת קשור מרס למתכת הברזל (המשמשת לכלי מלחמה). המולקולה הענקית בתוך תאי הדם האדומים, האחראית להובלת החמצן נקראת המוגלובין. חומר זה מכיל ברזל כחלק מהמבנה המולקולרי שלו. כאשר ההמוגלובין מתחבר לחמצן נוצר אוקסהמוגלובין. הדם מקבל צבע שני בהיר. מרס הוא "הפלנטה

האדומה" בשמים. בניגוד לכך, כאשר ההמוגלובין משחרר את החמצן שלו, חוזר הדם לצבעו האדום כהה, הנראה כחול דרך העור. זהו הצבע הכחול הקושר את ונוס עם זרימת הדם דרך הוורידים, ומכאן "מחזור ונוס". ונוס היא "הפלנטה הכחולה" בשמים.

הקשר הסימבולי בין מרס לבין אנרגיה נראה באורח דרמטי באנמיה, שהיא מצב של מחסור בתאי דם אדומים, לעיתים קרובות בשל חוסר בברזל. הסימפטומים העיקריים הם עייפות ותרדמת עם ירידה בחיוניות.

מקום מושבו של ההומור הכולרי, או המרה הצהובה בפיזיולוגיה של ההומור הוא כיס המרה. צבעה הצהוב של המרה נוצר מהתפרקותם של תוצרי ההמוגלובין בעת שתאי הדם האדומים נהרסים.

השרירים נשלטים על-ידי מרס. כאשר הם מקבלים אנרגיה שמתורגמת לפעילות הם נעים ודוחפים את הגוף. בתהליך זה נוצר חום שתורם לחימום הגוף.

מרס שולט באברי המין של הזכר. האנרגיה של מרס נמצאת בעת הדחיפה למעלה של פליטת הזרע הנוזלי. במצב של מחלה קשור מרס לחום הגוף, אשר בו נוצר עודף חום ובמיוחד למחלה חדה (אקוטית) שהיא קצרה.

אסוציאציות סימבוליות של מרס

כוח, אנרגיה, חוזק, דינמיות, שינוי, מניע, דחיפה, חיים, גבורה, גבריות, אלימות, אכזריות, אונס, רצח, תקיפה, התקפה, רוח לחימה, התנגדות, חיילים, פעולה, מערכה, הוצאה לפועל, ערכיות, פחדנות, תשוקה, רעב, חשק, זימה, עקשנות, כעס, עוינות, ריב, מרה, זעף, חום (מחלה), פריחה (בעור) ניתוח.