אלו הם הדברים שאליהם אתייחס לצורך בחינת מערכת היחסים שנוצרת בין המטפל למטופל.
המטפל האלטרנטיבי נמצא, מבחינת מערכת היחסים עם המטופל, במעמד שהוא בין רופא משפחה לבין פסיכולוג, גבולות הטיפול נעים לעיתים בין מערכת היחסים עם רופא משפחה לבין מערכת יחסים עם פסיכולוג אישי. ולמה כוונתי? הרופא אומנם בעל ידע רב וסמכותו היא מתוך ידיעותיו אך בסופו של דבר הטיפול אינו נעשה, בדרך כלל, בין קירות לשכתו כי אם בבית: הרופא נותן למטופל תרופה, מרשם, או כללים מסוימים והמטופל אמור לעקוב אחריהם ולהשתמש בהם, כאשר הריפוי נעשה באמצעות אותו כלי נוסף שנקבע. אצל הפסיכולוג אין כלים נוספים הכלי לטיפול הוא מה שמתרחש בתוך החדר, מידת החשיפה היא לבחירתו של המטופל ותפקיד הפסיכולוג הוא להיות קשוב ולשקף את האינטראקציה שנוצרת.
המטפל האלטרנטיבי ברוב המקרים משתמש בכלי כלשהו לטיפול אם זה מתן שמן, תמצית או ויטמינים ואם זה באמצעות טכניקה מסוימת אותה הוא מיישם עם המטופל.
זמן
מסגרת הזמן אצל פסיכולוג היא חמישים דקות. היא קבועה וברוב המקרים אינה ניתנת לשינויים. זו אולי מסגרת נוקשה ומעצבנת, שמעתי מטפלים אללטרנטיביים רבים מערערים על הצורך בה משהו כמו "אני לא מקפיד על הזמן, אצלי זה לא לפי השעון" אך זהו כלל שהושקעה בו מחשבה רבה ורצוי לבחון אותו. איני באה כאן לקבוע מהי הדרך הנכונה אך כן לעורר מטפלים לבדיקת הנושא והבנת הכלל. זה אולי מעורר תרעומת אצל מטופלים רבים אך ישנו היגיון רב מאחוריו: מסגרת הזמן הברורה מאפשרת לבחון את כל מה שקורה בחדר הטיפולים ממרחק מסוים כמו משחק כדורגל ששריקת השופט תזכיר למשתתפים כי 'זה רק ספורט', כך גם כאן מזכיר השעון כי כל התרגשות, כעס אינטימיות או שתיקה הם אינם המציאות עצמה אלא רק שיקוף שלה. הזמן הקצוב והברור מאלץ את שני הצדדים לחדד את הפגישה, לא לבזבז בה זמן, להעריך את מילותיהם ולהתמקד.
הזמן הקצוב גם יוצר תזכורת תמידית לכך שזהו מעין משחק של רגשות - לא הרגשות עצמן.
בנוסף מסגרת הזמן הברורה מזכירה למטופל כי זוהי מערכת יחסים לצורך עניין מסוים עניין בו הוא במקום שווה לכל שאר האנשים שמגיעים אל אותו מטפל זאת אומרת אין מקום לקנאה או תרעומת על כך שלי הוא נותן פחות.
לעומת זאת אצל רופא המשפחה הזמן אינו מוגדר, פעמים רבות מחכים בתור, המטופל יודע כי הוא צריך בזריזות ובבהירות לשטוח את בעיותיו. אם הרופא קשוב אליו הוא ייחשב כרופא סימפטי יותר.
פעמים רבות יחוש המטופל שלא הספיק להבהיר את כל בעיותיו בפני הרופא והרושם שאין זמן מעיב על הפגישה. עם זאת, אין קביעה בדרך כלל לגבי זמן הפגישה הבא ואף ברור כי פעמים רבות יפנה המטופל אל הרופא גם בין לבין הפגישות אם קרה משהו דרמטי כמו תופעות לוואי או כדומה. אצל הפסיכולוג פנייה בין הטיפולים תהיה נדירה ביותר.
והיכן נמצא המטפל האלטרנטיבי? חשוב לציין שהדבר הבולט ביותר לגביו שאין כללים ברורים, ישנו מטפל העורך מפגש של שעה וישנם כאלו המקימים מפגשים של שעתיים ואפילו יותר. לעיתים קביעת הזמן היא בהתאם לטכניקה, למשל בדיקור הזמן בו המחטים נמצאות בתוך הגוף הוא בדרך כלל כעשרים ואחת דקות ואצל מטפלים מסוימים הפגישה היא אך ורק אבחון מהיר לפני שימת המחטים ואז הם יוצאים מהחדר ומשאירים את המטופל לבדו. בהמשך ייגש אליו המדקר, ולפעמים ישלח לשם כך תלמיד או עוזר שיוציא את המחטים. כפי שזמן הפגישה אינו ברור כך גם הפניות בין פגישה לפגישה אינם תמיד ברורות למטופל לעיתים המטפל ימליץ לו להתקשר ולדווח על תוצאות הטיפול ואז הפנייה תעשה בהתאם לתרבות הנימוסים ומידת ביטחונו העצמי של המטופל. פעמים אחרות יישאר המטופל בסימן שאלה האם מותר לו לפנות במהלך הזמן בין פגישה לפגישה אל המטפל.
חלק מהאי בהירות מתרחבת כאשר אנו כוללים גם טיפולים הכוללים טיפול מרחוק כמו הילינג או רייקי דרך הטלפון. אז סימני השאלה לגבי זמן הטיפול הופכים מעורפלים עוד יותר.
מערכת היחסים היא נגזרת גם של החלטות אשר אולי נראות בתחילה שוליות כמו זמן הטיפול, כאשר זמן הטיפול קבוע מראש ניתנת למטופל הזדמנות להתכונן אליו או אף לתכנן את הנושאים אשר יעלה בשיחה, זמן קבוע בין טיפול לטיפול יכול ליצור מחזוריות מסוימת ואף להצביע על מחזוריות בחייו של המטופל.
לעומת זאת, כאשר זמן הטיפול נתון לשינויים על-פי אפשרויות הזמן של המטפל, כמו אצל רופא משפחה, יש מקום לפרשנויות רגשיות של המטופל את ההקצבה שהמטפל הקציב לו. זמן טיפול שאינו קבוע מראש יוצר גם אי בהירות לגבי תכן הפגישה, האם יש או אין זמן להעלות נושאים נוספים, האם התובנות שהמטופל הגיע אליהם הם חלק מהטיפול והאם תחושותיו אל מול הקצבת הזמן הם חלק מהטיפול.
מצד שני אי הבהירות מאפשרת למטפל התאמה של הכללים אל המטופל – מטפלים רבים יחפשו את הדרך ליישם זמנים קבועים אצל אותם מטופלים שחסרים בגבולות או שיש להם קשיים בהגדרה עצמית. אז נדרש המטפל ליצירת גבולות (למשל לא לדבר על מפתן הדלת על הדברים החשובים ביותר) ויכולתו ליצור את הגבולות נשענת על אישיותו וגבולותיו הפנימיים ולא על מתודה או כללים חיצוניים.
כסף
בנושא הכסף הכללים אינם ברורים וכמובן שכל מטפל קובע את התעריף המתאים לו. כאן דברים נוספים הקשורים במערכת היחסים ובמטרות הטיפול באים לידי ביטוי – אצל רופא המשפחה התשלום הוא לקופה כך שאין קשר ישיר בין הצלחת הטיפול לתגמול שמגיע לרופא. הריפוי ממילא לא קשור באישיותו וברור שגם הכסף הינו תשלום קבוע לקופה או סמלי לרופא ואין למטופל סיבות לקשור בין הדברים.
הפסיכולוג נהנה בהקשר הכספי מהדעה הרווחת כי אין קשר בין הזמן שהשקיע במטופל לבין הצלחת הטיפול ולכן ברור כי הכסף הוא תגמול על זמנו ולא על הצלחתו.
לעומת שני אלו המטפל האלטרנטיבי נמצא בין הפטיש לסדן - מחד מצפים ממנו להשקיע זמן כמו מהפסיכולוג ואף יותר. מאידך הוא כבול לתפיסה הרווחת שבאה מתחום הרפואה שהוא והכלים בהם בחר להשתמש הם שמרפאים את המטופל ולכן התשלום, בין אם הדבר נאמר ובין אם לא, נראה כקשור להצלחת הטיפול. רוב המטפלים יסכימו איתי שהצלחת הטיפול נקבעת או לפחות תלויה חלקית על יד המטופל אך עם זאת בדרך עבודתם ובגישתם ל"בעיה" הם נכנעים לתכתיבי המטופל בכך שיקשרו את הצלחת הטיפול לכלים.
יחסים
מערכת היחסים של המטפל האלטרנטיבי עם מטופליו היא לפעמים פחות ברורה גם בגלל שיש ממטופליו שהם לא רק מטופלים אלא גם קרובי משפחה או חברים. דבר זה אינו קורה במקרה - ברבים מבתי הספר ומקומות הלימוד מציגים את מטרת הקורס כ'מתן עזרה קודם כל למקורבים לך', מטפל מתחיל יתנסה ביישום השיטה על אחרים עם חברים או קרובים וגם בהמשך הקרירה יתקשה לסרב לטפל בהם. זאת ועוד, אצל פסיכולוגים הכללים בנושא זה מוכתבים וברורים ואילו כאן נדרש המטפל לקבוע לעצמו את הכללים במי הוא מטפל ובאיזה סיטואציה.
גם עלות הטיפול נובעת לעיתים מנושא זה גם אותו מטפל שקבע לעצמו מחיר יתקשה להציג מחיר זה לחבריו או קרובי משפחתו.
נושא נוסף הוא עמדת המטפל: הפסיכולוג מצווה לא להביע את עמדותיו ולאפשר למטופל להגיע אל כל התובנות לבדו, ואילו הרופא יכול להביע אותם כרצונו. המטפל האלטרנטיבי הוא פעמים רבות גם מורה ולכן בעל דעה וכך תחום זה נשאר אפור.
מקום
את המושג מקום אני מרחיבה לכלל הסיטואציה החיצונית המאפשרת טיפול. האם שיחה על כוס קפה היא טיפול? האם שיחת טלפון בה המטופל מדווח על מצבו או מתלונן על הרעה היא חלק מהתהליך הטיפולי? בהילינג הטיפול יכול להיעשות מרחוק, גם קולו המרגיע של מנחה מדיטציות יכול להרגיע בעת מצוקה, אז כיצד יודע המטופל כי עכשיו הוא נמצא בתהליך? הגדרת מקום הטיפול ושמירה על כללי מקום כמו כיבוי טלפונים במהלך הפגישה, מניעת הפרעות שונות כל אלו תומכים באווירה הטיפולית ומהווים חלק ממה שהמטפל נותן. ולכן גם אם אלו נראים כפרטים שוליים לנוכח סיטואציות או משברים בחייו של המטופל חשוב שהמטפל יקבע לעצמו כללים בהתאם לתפיסת עולמו והבנתו את מטרת הטיפול.
כיוון שאין כללים המוכתבים מלמעלה, ועקב ריבוי השיטות והכלים גם מוסכמות כמעט שאין – נאלץ כל מטפל לפלס את דרכו ולהתוות לעצמו את הדרך שהולמת אותו. אני מאמינה כי בכך גדל המטפל לגישה עצמאית ולאחריות אישית.
המחשבה על גבולות הטיפול היא נהדרת וחשובה ליישום הריפוי וכל זאת מבלי לגעת בשאלה גדולה עוד יותר – מה היא מטרת הטיפול? כמובן זו שאלה למאמר בפני עצמו, אבל גם כאן כדאי לזהות את המטרה של הרופא (הארכת חיים) של הפסיכולג (נורמליות? תפקוד? אושר?) ולהעמיד מולן את מטרת המטפל האלטרנטיבי....מה שלך?