מה מספרת יד רכה

יד רכה מדי מלמדת על אדם פסיבי מדי שנמנע מעימותים. יד נוקשה מדי מייצגת אדם מאופק ועצור שלא נותן פורקן לרגשותיו.

מבחינה אנטומית תפקידה של מערכת העצמות בגוף הוא לספק מוטות אחיזה לשרירים ומנופים לתנועתם, אולם העצמות מעניקות חוסן וייצוב לא רק לגוף אלא גם לרוח. לכל איבר ורקמה בגוף יש היבטים נפשיים המשויכים לו. הדם נחשב כמזרים את האיכויות של הנשמה - השמחה, האהבה והחיוניות. לשד-העצם, היוצר את תאי הדם, הוא המקור של אותן איכויות. העצם היא השלד, הבסיס והחוסן של מבנה הגוף. העצם קובעת לאברים את המסגרת ואת מיקומם. בעצמות יש מאגר של סידן ומינרלים. לשד-העצם, שבו נוצרים תאי דם, נמצא בעצמות הארוכות בתקופת הינקות, ובבגרות הוא נמצא בעצמות האגן והחזה.
מכאן שהעצם מכילה במרכזה איכויות עמוקות ועדינות שנותנות לנו חיים, והיא שמעניקה חוסן וייצוב לגוף ולרוח. במילים אחרות, העצם מייצגת את המסגרת לאישיות, ובמרכזה מצויה תמצית המהות. אמנם העצם גם מייצגת שכלתנות, כפי שיתואר בהמשך, אך היא כשלעצמה מייצגת את האני הפנימי שדורש הגנה וחיפוי. העצם נותנת לנו חוסן, אך ככל שהעצם חשופה יותר כך היא פגיעה יותר.

רקמת השריר

תפקידו הפיזיולוגי של השריר בגוף הוא לאפשר תנועה, יציבה, הגנה פאסיבית, התגוננות אקטיבית והפקת חום. השריר קשור לפעולה ולתנועה, הוא זה המוציא לפועל ומאפשר תגובה. את תפקיד הרגשות ניתן לתאר באותן המילים: הגנה, תנועה ויציבות. הרגשות הם תגובה למציאות, תגובה שנועדה להגן, הן אקטיבית והן פאסיבית. תגובה שנועדה לאפשר התייצבות מול המציאות, לנוע איתה ואף להניע אותה.
נאמר כבר כי העצם קשורה במהות, ולמהות דרושה הגנה. כל רגש או תחושה מקורם בצורך להגן על אותה מהות. הרגשות הן שמאפשרות לזהות את המציאות ולקבוע מהי התגובה שדורשות הנסיבות: הפחד בא להזהיר אותנו מחוויות מסוכנות. השעמום, או השיממון באים להזהיר אותנו מפני ניוון וריקנות. העצב מספר לנו על מה שאינו טוב עבורנו, או על חוויה שטרם פתרנו. השמחה, האהבה והאושר מכוונים אותנו אל המסלול הרצוי לנו. ההנאה והתענוג מסמנים את הדרכים אל האהבה והאושר. כלומר הרגש מכוון אותנו לפעולה כלשהי וכאשר אנו מאפשרים לעצמנו לחוות אותו במלואו, מתקיימת מאליה אותה פעולה.

מאסת השריר היא זו המשקפת את היכולת לתגובה רגשית, לנתינת משמעות, להגנה ולפעולה. חוויה רגשית היא אקט של מתן משמעות למאורע והכרעה ביחס להשפעתו עלינו. הרגשות עלולים לסטות ממטרותיהם המקוריות ולהתעוות. בכל פעם שרגש מסוים אינו נע ואינו מתחדש, ובכל פעם שהוא אינו נחווה במלואו ולא ננקטת הפעולה שאליה הוא מכוון, חל עיוות מסוים.
מצב הרגשות מתבטא ברקמת השרירים. מידת האלסטיות של השריר והטונוס מתארים את מידת היכולת לפעולה, לתגובה ולהגנה. שריר במצבו האופטימאלי אמור להיות גמיש ובעל יכולת תנועה, ויחד עם זאת, כשנחוץ, חזק ובעל יכולת התנגדות.
כך הדבר גם במצב התקין של שרירי היד: בעת המגע אמור המאבחן לחוש ברכּות בגמישות, אך גם ביכולת התנגדות. במצב תקין יש זרימה של הרגשות. הצטברות של מטען רגשי תתבטא בפגיעה באופיו האלסטי של השריר והוא יהיה נוקשה, רפוי או רזה. מצבים אלו של השריר מעידים על הצטברות של מטענים רגשיים, הדחקה או קיבוע, ויגרמו לקושי בחשיבה בהירה ולתגובה שאינה פרופורציונלית.

יד בשרנית מאוזנת

יד מאוזנת מעניקה הרגשה ספוגית, הרגשה שניתן ללחוץ אותה ברכּות ובו-בזמן לחוש התנגדות. יד כזו מעידה על תגובה רגשית שהולמת את המציאות, התגובה מיידית וזורמת מבלי שנוצרת הצטברות.
יד כזו מאפיינת תינוקות. אצל תינוקות האישיות עדיין לא מגובשת, לשד-העצם (תמצית הנשמה) נמצא בכל העצמות הארוכות, אך העצם שעוטפת אותו עדיין רכה ונמצאת בשלבי התגבשות. לעומת זאת ההגנות, או סימני האזהרה, מפותחים מאוד אצל תינוק והוא יכול להגיב למציאות בצורה זורמת, תוך כדי חיבור מלא לתחושות שלו. לתינוק אין צורך בסימני העבר. הוא מגיב במדויק למה שקורה, בזרימה וללא קיבעון.
אדם בוגר בעל יד בשרנית מאוזנת הוא אדם מאוזן ברגשותיו. הוא חווה את המציאות, מגיב כלפיה: הוא אינו "תקוע". תכונות אלה נצפות אצל ילדים, ומניסיוני גם אצל מי שטיפל בעצמו, נכנס אל ה"מקומות" שהיו תקועים ושיחרר אותם.

יד בשרנית רכה מדי

הרכות המאפיינת את ידי התינוקות מבטאת את תכונתם לקבל את הסביבה כפי שהיא. תינוק משיג את צרכיו דרך הפאסיביות והתלות בסובבים אותו. דבר נוסף המאפיין תינוקות הוא היכולת לחוות דברים באופן ישיר באמצעות מגע. לתכונה זו קוראים חושניות והיא מצביעה על חיבה לחוויות פיזיות. התינוק אוהב לגעת בדברים ולחוש אותם. למשל, בעת אכילתו הוא נהנה מהמגע עם המזון וצבעו לא רק באמצעות חוש הטעם.
אצל אדם מבוגר כאשר היד רכה מדי, כלומר יד בשרנית אך ללא טונוס בשריר, זהו סימן לתכונות הדומות לאלו של התינוק: פאסיביות, הפעלת הסובבים, חושניות, צורך במגע ותגובה רגשית דרמטית.
לכאורה, יש לאדם בעל יד רכה יכולת לביטוי רגשות אולם כאשר הרגשות מציפים אותו אין הם יוצרים פעולה. חסרה לו היכולת לפעול בתגובה לרגש. הרגשות איבדו את היכולת לשמש אותות אזהרה. הוא מתאפיין בתלות בסובבים ובצורך במגע. יש בו חושניות, לא במובן המיני, אלא במובן של ההתנסות דרך מגע. חושניות זו יכולה להתבטא גם באוכל ובכך שיהיה לו צורך תדיר בדבר כלשהו בפיו.

כאשר היד רכה מאוד, סביר שאדם זה נוטה לתלות עמוקה בסובבים אותו, להתמסרות שאינה במקומה, לחולשה ולפאסיביות, וכן לחוסר יכולת "לאסוף" את עצמו למצב של ארגון ושליטה הן בעצמו והן בסביבתו. הרגשות שיצופו בו הם בדרך כלל רגשות של עצב שיביאו לרחמים עצמיים. אדם זה יישאב אל הרגשות, יהיה נתון להשפעת גורמים אחרים, יניח לדברים להתרחש מבלי לקחת אחריות, מבלי לנקוט עמדה ומבלי להתמודד עמם.

הפאסיביות של אדם בעל יד שכזו לאו דווקא מתבטאת באי-עשייה אלא באי-התמודדות. במהלך שנות עבודתי, מצאתי כי יד רכה מאפיינת אף אנשי עסקים ומי שיוגדרו כמכורים לעבודה, אך זאת בשל בריחה מהתמודדות כלשהי, כמו למשל מהמצב בביתם. בעל היד הרכה מתאפיין ברגישות ובנועם, ביכולת הכלה של אחרים וביכולת להעניק את אהבתו לסביבה ולפזר חום אנושי. אך כאשר היד רכה מאוד, תכונות אלו מוקצנות ונראה אדם שבורח מהתמודדות, משתמש ברגישותו כמניפולציה על הסביבה כדי שתפעל בשמו ותחליט עבורו.
ברוב המקרים אנשים אלו נהנים ללכת למטפלים במגע, אך מומלץ להם לא להרבות בכך שכן הם עלולים להתמסר למצב התלותי, למצב של אי-עשייה (על פי רוב הם גם אומרים לעצמם "הנה, עשיתי משהו" בעצם הליכתם לטיפול).
פעילות ספורטיבית מאומצת כמו חדר כושר והתעמלות אירובית הן שיטות המחזקות את טונוס השריר ועלולות ליצור הקצנה של ההדחקה בגוף ולהקשות על תהליך ההרפיה ושחרור החסימות, אך עבור אדם שמתח השריר שלו הוא נמוך, הספורט יכול להוות טיפול תומך המאפשר איסוף ואירגון של האישיות, גם אם זה נעשה באופן מלאכותי וללא תהליך מודע.

יד בשרנית נוקשה

יד המקנה תחושה נוקשה, שיש בה בשר רב אך קשיח כמו שריר מכווץ, מעידה על הצטברות של מטענים רגשיים. הם נשארו אצורים בתוך האדם והותירו אותו כשהוא ממשיך לחוות אותם מבלי שיהיה מודע להם. למעשה, אדם זה נשאר במצב הדריכות, שבו פועלים אותות האזהרה, בזמן שהמציאות כבר אינה מתאימה להם.
יד שכזו מייצגת אדם מאופק ועצור, אדם שחווה דברים ומרגיש אותם, אבל אין בו יכולת לתת פורקן לרגשותיו. ייתכן שתקועים אצלו כעסים או תסכולים. הנוקשות שבו משדרת ריחוק, תחושה כי לא ניתן להתקרב אליו או לחדור לתוכו, כאילו שום דבר לא משפיע עליו.
כדי לפרוק רגש, על השריר להגיע למצב של רפיון. במצב תקין, השריר מתכווץ ואחר כך מתרפה, אך אם אין שחרור מלא, ההרפיה לא תהיה שלמה וכך נותרת דריכות מסוימת, והשריר לא חוזר למצבו הקודם. מפה קצרה הדרך לתגובה רגשית שמבוססת על מטען קודם ולכן אינה מדויקת למצב החדש.
כאשר מסת השריר נוקשה ביותר, הרגשות האצורים אמנם לא מגיעים לפורקן, אך גם לא קיימת יכולת להרגיש רגשות דומים להם, שכן לא ניתן להכיל מעבר לסף מסוים. בשל אי-היכולת להכיל עלולה כל חוויה שתעורר רגשית לגרום להתפרצות, לאיבוד שליטה ואפילו לאלימות. התגובה הרגשית של אדם זה לכל חוויה שתעורר אותו תהיה בעוצמה גבוהה ותושפע מהחוויה הרגשית שבה הוא תקוע, ולפיכך על פי רוב תגובתו לסיטואציה לא תהיה פרופורציונאלית.

מתעניינים בכירולוגיה? רוצים להשאר מעודכנים? הרשמו כאן וקבלו עדכונים, מאמרים והמלצות למייל שלכם