זה בידיים שלך

ידיעת כף היד, מדע הכירולוגיה, שימשה כלי להכרת הנפש בתרבויות עתיקות, ביניהן המצרית, הסינית, ובתקופות שונות אף בתרבות היהודית. הכירולוגים פענחו את מסתרי האישיות וידעו לצפות התנהגויות. ברומי, היו החכמים חייבים בלמידת מקצוע זה כחלק מלימודי הרפואה והפילוסופיה, ובימי הביניים נכנס הידע הכירולוגי בתחום תורת האלכימיה.
המילה כירולוגיה באה מהמילה היוונית "כיר" שמשמעותה "יד". כירולוגיה היא הלוגיקה של מפת היד, הכרת הסימנים והשימוש בהם להבנת האישיות. הכירולוג מפרש את סימני היד ומשוטט בנבכי הנפש. התורה מחולקת לשני תחומים: האחד, מבנה היד, אורך האצבעות וצורתן, הגבעות שבמשטח כף היד ואופי גב כף היד. והשני, בחינת הקווים – אורכם, צבעם, מסלולם והסימנים שעליהם.
אבחון כף היד נעשה בדרך כלל בפגישה חד-פעמית שנועדה להגביר את הבנת הנבדק ביחס לדפוסים שעל פיהם הוא פועל, ולכוונו בדרך להשתחרר מהם. אני סבורה כי פגישה חד פעמית אינה מספיקה לשינוי, וכי על מנת להוסיף ולהתקדם בתהליך המודעות, יש להיעזר בטיפולים שונים, בהתאם לצרכיו של כל אדם.
מציאות חיינו היא שיקוף של מערכות יחסים שהפנמנו בילדות. תינוק נולד עם פוטנציאל לאהבה, הגשמה ואושר, עם ידיעה פנימית ביחס לתגובה הולמת לכל התרחשות, ועם היכולת לחוות את מגוון הרגשות. מה מונע מהפוטנציאל מלהתממש? הן ברחם והן בילדות המוקדמת חש הילד במכלול ההתרחשויות שקורות אצל ההורה. כל תא בגוף כולל בתוכו את כל המשקעים והמטענים שנצברו מרגע ההפריה.
תחושות ורגשות אלו ניכרות במבנה כף היד, בשרירים ובצורת העצמות. תחושה שלא זרמה הלאה מגופנו, תיתקע בתוכנו, ובשל כך נמצא את עצמנו עצובים, מתוחים, או כועסים.
לכל נושא יש קו ביד שמתאר את הדפוס הקיים בו. בהשוואת הקווים בין שתי הידיים ניתן למצוא את שלל האמונות הפנימיות היוצרות את סיפור חיינו. אמונות אלו יכולות לתאר את מערכות היחסים שניצור, את האירועים והחוויות שנזמן.

הסימנים משתנים

מפת כף היד מאפשרת להתחקות אחר המציאות הפנימית. האבחון מאפשר לדעת מהו התחום שנמצא בחוסר האיזון הגדול ביותר. ממשלב הנתונים שעולים במפגש ניתן לזהות את המצב בהקשר לשתי המציאויות: הפנימית והחיצונית, וביחס לשלושת הרבדים: הפיזי, הרגשי והשכלי.
המציאות הפנימית היא תוצר מדויק אך ייחודי של המציאות החיצונית. היא אינה ניתנת לניבוי וכל שכן לא ניתן לנחש כיצד היא תבוא לידי ביטוי במציאות החיצונית שהאדם הבוגר יוצר. כלומר, אני יכולה לראות את החוקיות שהובילה למציאות של מקרה יחיד, את התבניות שהובילו לכך, אבל לא לנבא את התוצאה.

הכירולוגיה היא מיפוי של האדם השלם, היא עוזרת לפתח הבנה עמוקה ולהכיר את הנפש. אני מאמינה כי כל פרט יכול להשתנות. ואת האישוש לכך ניתן למצוא בעובדה שהסימנים ביד משתנים כל העת.
כל קריטריון ביד ניתן לפירוש בכמה רבדים. אין לו משמעות אחת, הוא נבחן ביחס לשאר הקריטריונים והוא יכול לחזק או לסתור את המכלול. כל אזור ביד מייצג תפקיד כלשהו באישיות.
ההתבוננות פנימה רצוי שתהיה מתוך הבנה שהקיים הוא הדבר הנכון ביותר שהיה יכול להיווצר, ולא מתוך שיפוט או רצון לתקן. לאחר קבלת הקיים באה הבחירה ביחס למה דרוש לנו ואת מה ניתן לשחרר. זוהי התבוננות פנימה מתוך חמלה. חמלה אינה רחמים, היא אינה כובלת את הכאב, אלא עוטפת אותו ברוך וממיסה אותו.

אין את מי להאשים

תהליך התפתחות כולל שלושה שלבים. התעוררות: השלב שבו אדם מבין כי חייו יכולים להיות אחרים והדבר באחריותו. זה השלב שבו הוא מזהה את עצמו פועל מתוך תכתיבים פנימיים ומבין כי ניתן גם אחרת.
השלב השני הוא התחזקות וארגון המערכות: ארגון מחדש של המציאות שמאפשר תמיכה ועריכת שינוי מעמיק. השלב השלישי הוא פתירה ושינוי: התמודדות והכלה של ההתרחשות הפנימית, ביטוי מערכות יחסים פנימיות עד לריפוין. שלושת השלבים הללו קיימים בתהליך ההתפתחות, גם אם לא תמיד לפי סדר זה.
באבחון כירולוגי חיוני לזהות באיזה שלב אדם נמצא. אף שלב לא מגיע לכלל סיום, כיוון שתמיד יש מקום להתעורר ולהעמיק לרבדים נוספים. מומלץ להימנע מחשיבה בנוסח "אני כבר יודע", "כבר למדתי", מאחר וגישה מסוג זה חוסמת את הפתח לזיהויו.
לא ניתן לנחש כיצד תבוא המציאות הפנימית לידי ביטוי במציאות החיצונית שאדם יוצר. משמע, ניתן להבין את המציאות אך לא לנבא אותה. ניתן לזהות את החוקיות שהובילה למציאות הקיימת ובהתאם - לזהות את השינוי הנדרש, אבל לא ניתן לנבא את התוצאה של השינוי.
מודעות, כמו כל דבר, יכולה לשמש לבנייה או להרס. כאשר אדם מזהה דברים אך אינו פועל עקב כך, הוא עלול לדשדש ולהביא עצמו להלקאה עצמית או להונאה עצמית. חלק מהדרך לשינוי כולל התמודדות ועשייה שחייבים ללוות את תהליך ההתפתחות. אני מציעה לראות כל אירוע בחיים, כל מפגש ואף כל כאב כאתגר ומקור לצמיחה, ולראות בכל פתח לשינוי.
לתהליך ההתפתחות יש גם "חסרונות". ראשית, מרגע ההכרעה והלאה אין את מי להאשים - לא את הגורל, לא את הכוכבים, לא את אלוהים ואף לא את בן הזוג או ההורים. מי שבוחר להוביל את חייו לוקח על עצמו את האחריות לכל אשר קורה בהם.
"חיסרון" נוסף הוא שזוהי דרך שלעולם אינה תמה. כל הבנה חדשה פותחת שביל חדש. כיוון שאדם הוא תמיד בדרך אל משהו חדש אין מקום לחרטות. מעשיו הקודמים נעשו לאור ידע קודם שהיה ברשותו, ומה שיבחר מחר יבחר לאור הידע שלו היום.