...כי אם תקראי הרי לא תביני, ותחשבי שצריך לאשפז אותי, שהלכתי לדרך שאין ממנה חזרה.

הרי את תמיד אומרת שמי שמאמין באלוהים הוא או טיפש או משוגע ואני מנסה להסביר לך (בראשי שלי) שהאלוהים שאת מתכוונת, זה שאת כביכול לא מאמינה בו הוא אלוהים באנרגיה הישנה והאלוהים שלי הוא משהו אחר לגמרי.

כי בעצם אימא, מה ההבדל בין האמונה (זו שאת חושבת שהיא טיפשית) בדמות עליונה שמחליטה בשבילנו הכל, שקובעת לנו את החוקים ושופטת, לבין אמונתך שאין כלום והכל פשוט קורה? הרי בשתי האמונות האדם הוא פרט קטן ביקום והמאורעות פשוט נופלים עליו. אם אלו אירועים טובים זהו אלוהים טוב ואם אלו צרות אז האלוהים הוא רע. אבל בשתי האמונות - האתיאיסטית והדתית – אין לאדם קשר למה שקורה.

אה תגידי לי שזה לא נכון, תגידי שבתפיסה האתיאיסטית האדם אחראי לגורלו בכך שהוא פועל את הפעולות הנכונות. הנה יש כאן שוב דת כלשהי. פעלת נכון או היית בסדר אז יקרו לך דברים טובים.

התנהגת בטיפשות יקרו לך דברים לא טובים.

אז הנה בשתי האמונות לא רק שהאדם הוא פרט קטן נתון לחסדי המקריות או האלוהים עכשיו הוא גם צריך לרצות ולהתנהל על פי חוקים שהוא מנסה לעקוב אחריהם.

ובכן אימא יש גם אפשרות שלישית. אפשרות ש'גם אני אלוהים' ואני שותפה פעילה ופאסיבית, בכל מה שקורה בחיי. אני זו שקובעת את החוקים, יוצרת אותם, אני זו שמחליטה על ה"עונש" או חומלת על עצמי. אפשרות שהמציאות היא שיקוף של כל מה שקורה בתוכי ואת זה הרי אני יכולה לשנות.

עכשיו את בטח רוצה לאשפז אותי. בסדר. התרגלתי.

אבל אולי בכל זאת תנסי לשמוע? המשפט הוא אחר ואני לא במצב פסיכוטי בו אני טוענת שאני אלוהים, המשפט הוא גם אני אלוהים זאת אומרת אני ואת אלוהים באותה מידה וכמונו כל אדם בסביבתנו.

כל אדם הוא האלוהים של חייו בין אם הוא יודע זאת או לא.

אבל חלק מהצרות, כפי שאת תשמחי להגיד, הן בגלל הבחירות של אנשים אחרים. זה המקום להזכיר לך את המילה – גם. גם אני אלוהים וגם כל אדם בסביבתי. אני בוחרת מה בעולמי, אני בוחרת איך להתייחס אל הבחירות של אחרים. חלק מתפיסתי זה גם לכבד את אותן בחירות גם אם הן לא מוצאות חן בעיני.

אני כבר מכירה אותך, את תגידי "אם ככה אז אני רוצה עכשיו מיליון דולר, ובכלל אם כל אדם יוצר את עולמו אז למה לא כל אחד בוחר בחיי אהבה אושר ושפע?".

אני לא יודעת מה איתך אבל אני עוד לומדת את האלוהים שלי, בודקת על פי איזה אמונות וחוקים אני קבעתי את עולמי. אני מנסה להבין מדוע האלוהים שלי בחר בך כאימא, וזימן לי כל דבר אחר שהגיע לחיי. אני אומרת לעצמי ש'גם אני אלוהים' בכל פעם שאני מתוסכלת ממשהו. אני בוחנת של מה אני קורבן, זאת אומרת איפה אני לא מחוברת לעצמי כבורא איפה אני מתכחשת לזה שזה מה שיצרתי ואז אני חוזרת להגיד לעצמי ש'גם אני אלוהים' ורואה כיצד אני בוראת מציאות חדשה.

כשאני רוצה מיליון דולר אני בוחנת למה אני רוצה אותם, למה לא בראתי אותם עד עכשיו בחיי ואיך אני יכולה לברוא אחרת. לפעמים יגיע בעקבות זה כסף או עבודה ולפעמים אני אגלה שהרצון במיליון דולר מסתיר איזו מחשבה של גאולה מגורם חיצוני, רצון ש'מישהו' יסדר לי את העניינים או כמיהה למשהו שאני יכולה ליצור בפשטות בתוכי.

אני יודעת שאת לא מאמינה לי. גם אני עצמי ספקנית פעמים רבות, אבל לא רק שזה עובד זה אפילו מפחיד עד כמה. תארי לעצמך, אימא, שבעצם את יצרת את כל החיים האלו שלך ואין אף אחד אחר שאשם לך, תארי לעצמך שעשית זאת רק מסיבה אחת - כי האלוהים שבך אוהב אותך ורצה ללמד אותך משהו, רצה שתמצאי בעצמך את הכוחות ותגלי את היכולת שלך לעשות שינוי. ולא, הוא לא נפרד ממך. הוא חלק ממך, רק את יכולה באמת להבין אותו ולהתחבר אל הכוונות שלו.

אימא אם קראת עד הנה אז יש לי עוד משפט קטן להגיד לך: גם את אלוהים.

 

2015 – מוקדש לאימא שלי שנפטרה לפני שנה.