על הספר - מחשבות על יד החייםבתפריט זה תמצאו קורס וירטואלי בכירולוגיה. בכל נושא אביא דוגמאות ואיורים, חלקם הגדול מהספר שלי, "מחשבות על יד החיים". שאלות ייענו בשמחה בעמוד הפייסבוק שלי "כלים - לאבחון, לטיפול ולתרגול עצמי". המעונינים להעמיק בתחום זה מוזמנים להרשם בטופס שבתחתית הדף ואעביר להם מידע על מאמרים חדשים שאעלה, שיעורי וידיאו ועוד.

כאן אלמד את מפת היד וקריאתה. השיטה שלי היא הוליסטית – אין תחום בחיים שאינו מדובר בקורס, בידיים ניתן לראות הכול בהתאם להתמחות המאבחן. האבחון פתוח – לא צריך לזכור את המשמעויות של הצורות השונות של היד הקווים או הגבעות – צריך להבין אותן – מי שמבין לא ישכח לעולם. לימוד המפה הבסיסית ודרכה את כל הסימנים מאפשר גמישות באבחון ובהבחנות, מאפשר לתלמיד לצאת לדרכו המקצועית כשהוא מצויד בכלים להבין כל סימן גם אם מעולם לא ראה אותו קודם.

החומר יועבר בסיוע שקופיות ואמצעים ממוחשבים, חלק מהשיעורים יועברו בוידאו ולכל שיעור יהיה גם חומר כתוב להרחבה והעמקה בתחומים המדוברים בו.

על ההיסטוריה של הכירולוגיה:

בקריאה בכף היד השתמשו בתרבויות שונות כדי לאבחן את נפש האדם וגם כדי לנחש את עתידו. קשה לדעת את המקור המדוייק של תורה עתיקה זו אבל יודעים כי כבר במצריים העתיקה השתמשו בה, ביוון הקדומה היו חייבים המלומדים בלימודי כירולוגיה כחלק מלימודי הרפואה והפילוסופיה.ובניהם אריסטו שהיה נחשב לבקי ומיומן בתורת כף היד. אריסטו היה מחנכו ואפוטרופסו של אלכסנדר מוקדון שחי 350 לפנה"ס. האגדה מספרת שאל אלכסנדר נשלח כמתנה ספר שנכתב באותיות זהב ועליו הקדשה "מחקר הראוי לתשומת הלב של מוח נעלה וצמא דעת" את הספר למדו חכמים רבים מיוון – אריסטו, פיליניוס והקיסר אוגוסטוס.

כנראה שכך הגיע אל יוון הידע מהודו, שם בהודו יש עדויות לכך שהיה בשימוש עוד שנים רבות לפני כן ויש אומרים כי אלפיים שנה לפני כן. כך יוצא שקשה להתחכות היום אחרי המקור האמיתי לידע כי התרבויות פגשו זו את זו והושפעו האחת מהשניה.

ביוון לימדו את תורת כף היד בשילוב עם האסטרולוגיה וכל ההסתכלות על היד היתה בהתאם להשפעות הפלאניטירות, הם חילקו את היד לפי מזלות האש אוויר מיים ואדמה והשתמשו בשמות הפלאנטות לציין את הגבעות על היד ואת שמות הקווים והאצבעות.

בהודו, לעומת זאת נשמר הידע בספרים העתיקים הנקראים ה"וודות" ספרים שמספרים עליהם כי נכתבו על עור אדם ובנוזל שאינו נמחק. בספרים אלו מצוין כל סימן על היד ומתי הוכחה נכונות פרשנותו.

בסין כנראה שהושפעו רבות מהידע בהודו אך למרות זאת פיתחו תורה משלהם שמחלקת את היד לשמונה חלקים ועשו שימוש בספר העתיק ה"איי צינג" ספר התמורות בו כל 'טריגרמה' של שלושה קווים המורכבים מיין ויאנג מתארת חלק מסויים ביד.

מיוון העתיקה עבר הידע לרומא, שם ידוע, על פי יוספוס פלאווס שגם יוליוס קיסר היה בקיא בתורה. בתוכנית הלימודים של הקולג' אאוגרוס היו חיבים בידיעת התורה.

בתקופת ימי הביניים היה איסור של הכנסיה על כל עיסוק באסטרולוגיה או כירולוגיה וכך נפסקה השושלת של החכמים העוסקים בתורה. אך גם בתקופה זו, למרות האיסור המשיכו מעטים להעביר את הידע אך בע"לפ וללא כל ארגון וסדר, בין אותם מעטים היו גם הצוענים שהשתמשו בתורה בעיקר לחיזוי עתידות ונתנו רגליים לשמועות כוזבות על הקווים. בתחילת הרנסנס התחילו מחדש להתעניין בידע אך עדיין בהסתר וללא רישום מסודר. יש אומרים כי בתקופה הריאלסטית ידעו הציירים - הירונומוס בוש ודירר את התורה ורבות מהתמונות שלהם כוללות רישום מדוייק של ידיים וניסיון להעביר מסר גם דרך תנוחת הידיים עצמה.

תרגום מהספר "THE HAND REVEALS" By Dylan Warren-DAVIS